הוא קרב אל החייל הנאצי, ובאין אומר ודברים סטר על לחיו סטירה הגונה וכואבת, שהכאיבה לו מאוד והשפילה אותו שבעתיים
הנער ראה את כל הנעשה, ולבו לא עמד במחזה הנורא. הוא חש צורך להשיב את כבודו האבוד של היהודי האומלל. הוא קרב אל החייל הנאצי, ובאין אומר ודברים סטר על לחיו סטירה הגונה וכואבת, שהכאיבה לו מאוד והשפילה אותו שבעתיים. הנאצי, רשע בן רשע – חמתו בערה בו עד להשחית. הוא הניף את הרובה שבידיו אל מול הנער היהודי, ובצרחה מקפיאת דם שאג: 'אני יורה בך עכשיו!' רגע לפני שלחץ על ההדק, גיחך אותו נאצי מרושע מתחת לשפמו ואמר: 'רגע רגע, אני אירה בך ועליי יוטל לקבור אותך? לא ולא...' צחק ברשעות...
היה זה לפני כמה שנים, באחת מערי הפריפריה הקטנות בארה"ק. בערב חג שמחת תורה נקלע למקום שלא בטובתו יהודי יקר ממאנסי, אשר הגיע ארצה לשהות בצל רבו בחגי חודש תשרי, אולם בשל נסיבות אישיות הוצרך לשהות בשמחת תורה בעיר קטנה, שקהילת היהודים החרדים בה קטנה עוד יותר...
בבוקרו של יום שמחת תורה הוא השכים קום ולבו מלא בגעגוע לבית המדרש של קהילתו, לריקודים המרקיעים שחקים, לאווירת השמחה השוררת בחלל. הוא חש מתוסכל מעט מכך שהוא בודד ונודד בעיר שכוחה, אולם השתדל לרומם קצת את מצב רוחו ופנה לבית הכנסת המקומי. הוא קיווה שימצא שם מניין אחד או שניים של יהודים וירקוד איתם ככל שיתאפשר לו, ככל שהאווירה תהיה משמחת מספיק עבורו...
הוא נכנס לבית הכנסת, ובהגיע שעת ההקפות – הופתע לחלוטין. אמנם הציבור קטן, רובו יהודים מבוגרים למדי, אבל במרכז המעגל ניצב יהודי מבוגר מאוד, נראה כבן תשעים ומעלה, ורוקד בשמחה ובעליצות שמדביקות את כל סובביו. ממש כך! בטבורו של בית הכנסת מנצח על הריקודים יהודי קשיש מאוד השש ושמח לכבוד התורה, רוקד בעוצמה כנער צעיר, שר בגרון ניחר ורגליו מתנופפות אל על בקלילות...
ולא רק שהוא רוקד, הוא גם לא מניח לאיש מסובביו שלא לרקוד... כאילו הוא 'גבאי השמחה' של בית הכנסת. הוא פוקד על כולם, מסדר את המעגלים, סוחף אחריו את כל המתפללים. יום שמחת תורה נחוג לו בהתלהבות נרגשת, והאיש אינו נח ואינו מתעייף, שמח ורוקד עד כלות הנפש וכוחות הגוף וגם אחרי...
לבני המקום לא היה הדבר חדש, אולם עבורו היה זה חידוש מרעיש ומפתיע. לאחר התפילה ביקש לשמוע מהיהודי הזקן את סיפורו. 'במשך כל ההקפות עמדתי נפעם בראותי אותך רוקד בעליזות כזו!' אמר לקשיש, 'אתה חייב להסביר לי מה הסוד. מה נותן לך את הכוחות? מנין היכולת לשמוח בכל הכח, וגם לסחוף אחריך?' היהודי הקשיש עצם את עיניו למחצה ועיניו כמו הפליגו אל האופק הרחוק. הוא פתח את פיו וסיפר: היה זה כמעט שבעים שנה קודם לכן. בחודש אלול תרצ"ט פרצו הכוחות הנאצים ימ"ש לפולין, וכבשו את העיר לודז' – בה התגורר אותו קשיש בהיותו נער צעיר. חגי חודש תשרי של שנת ת"ש היו בתוך הצבת הלוחצת, בראשיתו של הכיבוש הנאצי.
בחג שמחת תורה באותה שנה יצא הנער הצעיר מביתו לבית הכנסת. בדרכו ראה חייל נאצי אכזרי במיוחד, שנתקל ביהודי של צורה הפוסע לבית הכנסת ותקף אותו באלימות. הנאצי הרשע לא הסתפק בכך, באכזריות בלתי נתפסת הוא משך בזקנו של היהודי, עד שצנח על הארץ כאשר רק חצי זקן מחובר אליו...
הנער ראה את כל הנעשה, ולבו לא עמד במחזה הנורא. הוא חש צורך להשיב את כבודו האבוד של היהודי האומלל. הוא קרב אל החייל הנאצי, ובאין אומר ודברים סטר על לחיו סטירה הגונה וכואבת, שהכאיבה לו מאוד והשפילה אותו שבעתיים. הנאצי, רשע בן רשע – חמתו בערה בו עד להשחית. הוא הניף את הרובה שבידיו אל מול הנער היהודי, ובצרחה מקפיאת דם שאג: 'אני יורה בך עכשיו!' רגע לפני שלחץ על ההדק, גיחך אותו נאצי מרושע מתחת לשפמו ואמר: 'רגע רגע, אני אירה בך ועליי יוטל לקבור אותך? לא ולא...' צחק ברשעות. 'אתה, במו ידיך, תחפור כאן ועכשיו את קברך. וכשהקבר יהיה מוכן לקלוט בתוכו את גופתך – תיכנס לתוכו ואז אני אירה בך מטווח אפס... קדימה, התחל לחפור!' פקד על הנער...
'לרגע הייתי מפוחד ונרעד', סיפר הקשיש, 'אולם ברגע שאחרי כן התאוששתי. אמרתי לעצמי: הן בכל מקרה הוא עומד לירות בי, אלו רגעי חיי האחרונים, והיום הוא יום שמחת תורה. למה לי להקשיב לו ולחפור את קברי? עדיף לי לנצל את הדקות האחרונות של חיי כדי לרקוד לכבוד התורה, כאן, מול עיניו הזועפות של הנאצי. מה יש לי להפסיד? פשוט פצחתי בריקוד במרכז הרחוב, מול עיניו ההמומות של הנאצי שלא ידע איך להגיב למראה ה'משוגע' שעומד למות ופותח בריקוד...
עמדתי ורקדתי', המשיך הקשיש ועיניו מלוחלחות בדמעות, 'ולפתע הבחנתי כי הנאצי עומד מולי ופניו בוערות בזעם. ואז הוא הפטיר לעברי: 'אתה רוקד ושמח כי נראה לך שסיימת איתנו? אני אוכיח לך שלא. אתה עוד תסבול מאיתנו רבות! אני אשאיר אותך בחיים, ואתה תחוש את נחת זרוענו במלחמה הזו בסבל נוראי!'
צרח עליי הנאצי, והלך לדרכו כשהוא מותיר אותי בחיים!' חתם הקשיש הנרגש את סיפורו... או אז הבין היהודי האורח מדוע הקשיש שמח כל כך בשמחת תורה. הן השמחה הזו היא שהצילה את חייו! אמנם הוא סבל לא מעט בשנות המלחמה, אבל הודות לכח השמחה חייו היו לו לשלל! אין פלא אפוא כי הוא מתאמץ כל כך בשמחה הזו, כי היא לו עוז ואורה, היא שהצילה אותו והעניקה לו את חייו במתנה!
סיפור מופלא זה אשר סיפר המשפיע הגה"צ רבי צבי מאיר זילברברג שליט"א, מעודד את כולנו לעשות כדת היום, לתפוס את השמחה בכל הכח. הנה כי כן, 'כי בשמחה תצאון' – כשיהודי רוקד ושמח לכבוד הבורא הוא זוכה בהשגחה עליונה, בורא עולם משפיע עליו שפע של שמחה לחיים טובים וארוכים!
הנה נכנסים אנו לחג השמחה, הוא חג הסוכות. זה הזמן למלא את הלב והנפש במבועי שמחה, להתענג על ה'. לשמוח בכל הלב על כי זכינו להיות בניו אהוביו של הבורא, ולהתמלא בכוחות של שמחה לכל ימות השנה. וככל שנשמח באמת ונגיל בבוראנו יתברך, כך נזכה לשמוח כל ימות השנה, לרקוד ולשורר לה' על רוב טובותיו וחסדיו עימנו.
