הוא עמד בפני נסיון קשה ביותר, מצד אחד היום יום הדין ראש השנה, איך הוא יכול לוותר על תקיעת שופר ותפלה בציבור, ומצד שני הנה הוא עומד לאבד את כל עמלו ויגיעתו במשך שנים, ועוד עלול להשאר בעל חוב גדול
במזוודות של הסבא, היה ספון וטמון כל רכושו ועמלו הרב של חמש שנים רצופות, הון רב, שבזה היה עליו לפרוע את החובות שהצטברו בבית מפאת כלכלת ופרנסת המשפחה, במשך אותם שנים שהיה מחוץ לבית. כמו כן היו מונחים שם בגדיו ודברים אחרים יקרי ערך. והנה הסבא רבי זלמן עומד ליד המזוודות במקום הומה אנשים, אבל מה לעשות? ראש השנה היום! לטלטל את המזוודות, יש איסור טלטול מוקצה, להשאר במקום לא בא בחשבון. הסבא רצה ללכת לבית כנסת להתפלל ולשמוע קול שופר. אנשים שעמדו מסביבו והבחינו שהוא עומד לעזוב את המקום, הזהירו אותו שלא להשאיר את החפצים במקום כה פרוץ והפקר ללא שמירה. וכי עליו לדעת שברגע שהוא משאיר את החפצים ללא שמירה, אין סיכוי שימצאם אחר כך...
שח הגה"צ רבי ישראל גרוסמן זצ"ל: זקינו רבי זלמן גרוסמן זצ"ל נסע פעם לארצות הברית. מפאת סיבות שונות, נאלץ לשהות בארץ הנכר קרוב לחמש שנים רצופות.
בתחילת חודש אלול שנת תרצ"ט, עלה על האניה שהפליגה לארץ ישראל, באמצע ההפלגה כשהאניה היתה בלב ים, פרצה מלחמת העולם השניה – השואה האיומה והנוראה. סכנה גדולה ריחפה על אוניית הנוסעים, מכיון שבמסלול הפלגתה היו אמורות לעבור אוניות מלחמה, רב החובל הסיט את האניה למסלול אחר, כדי להתרחק כמה שיותר ממקום הסכנה. שינוי נתיב הנסיעה עכב את האוניה בעוד מספר ימים בלב ים, כך שלפנות בוקר של יום חמישי, יום ראשון של ראש השנה, האניה נכנסה לנמל חיפה.
רב החובל הודיע לנוסעים: שבגלל מצב המלחמה, עליו לעזוב בהקדם האפשרי את הנמל, ולחזור לארצות הברית. עובדי הנמל הורידו במהירות את כל תכולת הנוסעים, והניחום בשטח פתוח ברציף הנמל.
במזוודות של הסבא, היה ספון וטמון כל רכושו ועמלו הרב של חמש שנים רצופות, הון רב, שבזה היה עליו לפרוע את החובות שהצטברו בבית מפאת כלכלת ופרנסת המשפחה, במשך אותם שנים שהיה מחוץ לבית. כמו כן היו מונחים שם בגדיו ודברים אחרים יקרי ערך. והנה הסבא רבי זלמן עומד ליד המזוודות במקום הומה אנשים, אבל מה לעשות? ראש השנה היום! לטלטל את המזוודות, יש איסור טלטול מוקצה, להשאר במקום לא בא בחשבון. הסבא רצה ללכת לבית כנסת להתפלל ולשמוע קול שופר. אנשים שעמדו מסביבו והבחינו שהוא עומד לעזוב את המקום, הזהירו אותו שלא להשאיר את החפצים במקום כה פרוץ והפקר ללא שמירה. וכי עליו לדעת שברגע שהוא משאיר את החפצים ללא שמירה, אין סיכוי שימצאם אחר כך.
רבי זלמן עמד בפני נסיון קשה ביותר, מצד אחד היום יום הדין ראש השנה, איך הוא יכול לוותר על תקיעת שופר ותפלה בציבור, ומצד שני הנה הוא עומד לאבד את כל עמלו ויגיעתו במשך שנים, ועוד עלול להשאר בעל חוב גדול. הסבא גילה תעצומות הנפש, והחל לצעוד לכיוון שער הנמל חוצה, ומשם עשה את דרכו אל מרומי הדר הכרמל, הליכה רגלית למעלה משעה, לכיוון בית כנסת של חסידי קארלין ברחוב יוסף בהדר הכרמל. בדרכו הודה לקדוש ברוך הוא, על הכח והגבורה שנתן לו להתמודד ולהתגבר על הנסיון הקשה שעמד מולו, להשאיר מאחוריו את כל רכושו, ולהפקיר כפשוטו "בכל מכל כל", כדי לקיים מצוות היום.
מתפללי בית הכנסת קארלין בשכונת הדר הכרמל, קיבלו בהפתעה עצומה, את הופעתו הלא צפויה של הרב החסיד רבי זלמן גרוסמן, שהגיע אליהם כאלו מלאך מן השמים. כולם נעמדו מסביבו לשמוע בהתרגשות לפשר הגעתו הפתאומית, בעלי התפלה הקבועים, ובראשם גבאי בית הכנסת הפצירו וביקשו מרבי זלמן – שכידוע היה בעל תפלה קבוע בימים הנוראים, ותפלתו היתה לשם דבר, בקולו הערב והמרגש – שיואיל לכבד אותם ולהתפלל כשליח ציבור, הסבא רבי זלמן נעתר לבקשתם, וניגש לתפלות המוספים. קהל המתפללים לא ידעו איך להביע את רגשותיהם, "במתנה" שקיבלו לשמוע את התפלות המעוררות שיצאו מקירות ליבו בקולו הערב והמרגש של רבי זלמן.
במשך ימי ראש השנה – חמישי ושישי ושבת הבאה אחריו, רבי זלמן ניתק את עצמו מכל מסכת התלאות שעברו עליו, והקדיש את כל כולו לתפלה וללימוד. במוצאי שבת, הציע אחד מידידיו ר' בערל פרידמן, לרדת יחדיו לנמל, לנסות את מזלו, אולי נשאר זכר. משהו מהחפצים והמזוודות...
לא יאומן כי יסופר: הסבא ור' בערל ניגשו לפינת הרציף, ששם הניחו את חפציו – לפני שלושה ימים! והנה כל החפצים והמזוודות והחבילות מונחים סגורים ושלמים, כאילו עכשיו הובאו לשם, הם עמדו תמהים ומשתוממים, לראות במוחש את ההשגחה הפרטית, איך שמרו על החפצים מן השמים.
הגר"י גרוסמן זצ"ל הוסיף והשלים את מה שהם חוו באותם ימים, הסבא רבי זלמן היה אמור להגיע לארץ באמצע השבוע האחרון של השנה, מספר ימים קודם ראש השנה, נסענו לחיפה לקבל פניו, ושם נודע לנו על האיחור שחל בהגעת האניה, לא נותרה לנו ברירה אלא לחזור לירושלים. במוצאי שבת ניגשתי לביתו של ר' משה שור מנגידי השכונה, ובביתו היה המכשיר היקר "טלפון", משם התקשרתי לביתו של ר' בערל פרידמן, כדי לברר מה עלה בגורלו של אבי, ר' בערל הרים את אפרכסת הטלפון, וכששמע את קולי, החל לצעוק "ר' ישראל! לעולם לא נשכח את ראש השנה הזה, תפלותיו העריבות והמעוררות של אביך, עוררו את הקהל, והעלו אותם לספירות העליונות. הרגשנו את העולם הבא בעולם הזה!". לשנה הבאה ביקשו גבאי בית הכנסת בחיפה מאבי, שיואיל להעניק להם עוד פעם התעלות רוחנית, ויסכים לשמש כשליח ציבור לקראת ימים הנוראים, אבי נעתר לבקשתם, אמנם התנה אתם תנאי, שירימו תרומה נכבדה להחזקת הישיבה דחסידי קארלין בירושלים, ולעצמו לא ביקש מאומה.
