הוא לבש בגדי קצין הונגרי והצטייד בתעודות שלפיהן הוא משרת בצבא
רחמיו של אברהם נכמרו למראה אחיו הגוֹועים ברעב. הוא הוציא ממזוודתו כמה כיכרות לחם ומסרן לקבוצת הגולים.
מעשהו עורר את זעמם של החיילים ההונגרים. "אם צרת היהודים נוגעת לליבך, סימן שדם יהודים נוזל בעורקיך", העירו בבוז.
אברהם הבין כי זהותו עלולה להיחשף. הוא תפס את מזוודתו והחל לצעוד לאורך הכביש. היהודים השתרכו אחריו והתחננו לעוד לחם. הוא דחה אותם באומרו כי הלחם שהיה ברשותו אזל. אט-אט הרפו ממנו.
"כיצד ידעת לבוא לכאן? מי הוביל אותך אליי?", תהה האדמו"ר. ר' אברהם הפנה את מבטו הצידה, לעבר האיש שליווה אותו, ואולם האיש נעלם
שבת פרשת שמות, שנת תרצ"ז, בבית הכנסת שבבודפשט הדהד קולו של הרה"ק רבי חיים אלעזר שפירא, האדמו"ר ממונקאטש, בעל 'מנחת אלעזר'. הוא קרא בתורה את פסוקי הפרשה, כדרכו בקודש, ופתאום השתנה גון קולו.
"וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֹתָיו וְאַיּוֹ", החל הרבי לקרוא בהתרגשות מיוחדת. "לָמָּה זֶּה עֲזַבְתֶּן אֶת הָאִישׁ", המשיך הרבי וקרא בקול רווי דמעות. "קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם", בקושי סיים הרבי את הפסוק.
אחד הנוכחים במקום היה ר' ברוך מַנן, תלמידו המובהק של הרבי, שהתגורר בעיירה ואץ שבהונגריה. כאשר שמע כי רבו בא להונגריה, לצורך טיפול רפואי, לאחר שחלה הידרדרות במצב בריאותו – יצא מייד להסתופף בצילו.
איש לא הבין את פשר בכיותיו של הרבי והתרגשותו יוצאת הדופן בקריאת הפסוק הזה. הרבי ממונקאטש הסתלק לבית עולמו כמה חודשים אחר-כך. את מקומו מילא חתנו, רבי ברוך-יהושע-ירחמיאל רבינוביץ.
בינתיים התקדרו השמיים בעבים. מונקץ' סופחה להונגריה, בעקבות הסכמי מינכן. רדיפת היהודים החלה. בשנת 1941 למספרם החליטו ההונגרים לגרש יהודים חסרי נתינות לעבר שטחי הכיבוש הגרמניים בגליציה המזרחית. בין המגורשים היה גם האדמו"ר ממונקאטש. הוא הצליח לחמוק ומצא מסתור בבית בעיר טלוסטה שבאוקראינה.
משפחתו הפכה עולמות בניסיון להצילו ולהשיבו להונגריה. כשכשלו המאמצים, התנדב ר' אברהם מנן, בנו של ר' ברוך, לצאת אל מעבר לגבול ולנסות לאתרו.
הוא לבש בגדי קצין הונגרי והצטייד בתעודות שלפיהן הוא משרת בצבא. במזוודה שנשא עימו היו כיכרות לחם, בעבור רבו. הוא עלה למכונית צבאית, שנסעה לעבר העיר טלוסטה.
המכונית עצרה לתדלוק, וסביבה התאסף המון של כמאתיים יהודים, ממגורשי רוסיה הקרפטית. הללו התחננו למעט לחם.
רחמיו של אברהם נכמרו למראה אחיו הגוֹועים ברעב. הוא הוציא ממזוודתו כמה כיכרות לחם ומסרן לקבוצת הגולים.
מעשהו עורר את זעמם של החיילים ההונגרים. "אם צרת היהודים נוגעת לליבך, סימן שדם יהודים נוזל בעורקיך", העירו בבוז.
אברהם הבין כי זהותו עלולה להיחשף. הוא תפס את מזוודתו והחל לצעוד לאורך הכביש. היהודים השתרכו אחריו והתחננו לעוד לחם. הוא דחה אותם באומרו כי הלחם שהיה ברשותו אזל. אט-אט הרפו ממנו.
אך איש אחד הוסיף לצעוד בעקבותיו. "מנין אתה?", שאל האיש. "לאן אתה הולך?". ר' אברהם לא הגיב, והוסיף להתקדם במהירות, בתקווה להיפטר ממנו.
"אנא, אמור מילה אחת ביידיש", התחנן היהודי, "ואמסור לך מידע חשוב ביותר". ר' אברהם חשב כי האיש תימהוני, ולא שעה לבקשתו המוזרה.
הוא הגביר את מהירות צעדיו. עיניו חיפשו מכונית צבאית אחרת, שבה יוכל להמשיך בדרכו. האיש הוסיף לצעוד אחריו. "האם אתה מחפש את הרבי ממונקאטש?", נשמע פתאום קולו. צמרמורת עברה בגופו של ר' אברהם. הוא הסתובב לאחור בחדות.
"אם אמנם כן", המשיך האיש, "אוליך אותך אל מקום מגוריו". רעד עבר בגופו של ר' אברהם. הוא הבטיח לאיש מחצית מהלחם והתרופות שברשותו.
בתוך זמן קצר הוביל המלווה המסתורי את שליח ההצלה לפתח דירה. האיש נקש בדלת, וכשזו נפתחה, ראה ר' אברהם לפניו את דמותו של רבו.
האדמו"ר נדהם למראה תלמידו. "כיצד ידעת לבוא לכאן? מי הוביל אותך אליי?", תהה. ר' אברהם הפנה את מבטו הצידה, לעבר האיש שליווה אותו, ואולם האיש נעלם.
"גם אני לא ראיתי אדם נוסף מלבדך", אמר האדמו"ר. השניים יצאו אל הרחוב לחפש את האיש, אך נדמה היה כאילו בלעה אותו האדמה.
ר' אברהם לא התמהמה והחל במבצע ההצלה. הוא גייס לעזרתו רופא צבאי הונגרי, שקיבל עליו להסדיר את דרכי הבריחה.
בלילה לן ר' אברהם במקלטו של האדמו"ר. בחלומו ראה את בעל ה'מנחת אלעזר' קורא בתורה ושמע את קולו נשנק בהגיעו לפסוק "ואיו, למה זה עזבתן את האיש, קראן לו ויאכל לחם". ר' אברהם התעורר מהחלום בהתרגשות. בבוקר סיפר על דבר החלום לרבו, וגם הוא הביע את פליאתו.
האדמו"ר ובנו הוברחו בסירה ששטה על נהר הדניסטר עד קולומיה. שם חיכה להם הרופא הצבאי באמבולנס. האדמו"ר נחבש בראשו, ונדמָה לקצין הונגרי שנפצע בחזית ומושב להונגריה. את הבן הקטן דחסו לתוך מְכל דלק צר, וכך עברו את הגבול.
בתום מסע ההצלה סיפר ר' אברהם לאביו ר' ברוך את דבר החלום. אמר לו אביו: "עכשיו אני מבין את פשר זעקתו ובכיו של רבנו, בעל 'מנחת אלעזר', באותה שבת בבודפשט".
