הוא התחפש לבדחן כדי להציל את חתונת בתו, ולא חלם שהמחותן הנגיד יזהה אותו לפי כתם קטן על האצבע. דרמה מרטיטה על "נהפוך הוא" פרטי שהסתיים בדמעות של אושר.
מחוזק מההצלחה הגדולה החליט לעלות למחר לירושלים ולהמשיך את המלאכה בפורים דמוקפין, מחשבה עלתה במוחו, 'הלא מחותני אבי החתן מתגורר בירושלים, וידוע לכל שנוהג לחלק בפורים סכומים עצומים, רק צריך לדעת לעורר את הנקודה הטובה, מדוע אם כן לא אכנס אליו גם אני ואקבל ממני לפחות מקצת ממה שהיה ראוי ליתן לחתונה?!'.
מסופר על בחור עילוי מופלג בנו של נגיד ת"ח ומחבר ספר, שהציעו לו שידוך בתו של מגיד שיעור מפורסם באחד העיירות בארץ ישראל, שגם היא היתה שם דבר וכל מכיריה אמרו שהיא כלילת המעלות.
הדברים התגלגלו, ובכל הענינים הסכימו ב' הצדדים היטב, אולם כשהגיעו לדבר על עסקי הממון עמד הכל לירד לטמיון, אבי החתן שהכיר במעלתו של בנו עמד בתוקף שעל הצד השני לשאת בכל הוצאות הנישואין והדירה בלא יוצא מן הכלל, לשוא ניסה השדכן באמרו, 'ראה נא' 'הלא אתה נתברכת משמים בממון רב, ואילו אבי הכלה דחוק בחיי היום יום, איזה הגיון יש בזה שהוא ישלם כל ההוצאות ואתה הנגיד לא תתן מאומה?!', אך אבי החתן אטם את אזנו משמוע ולא הסכים לוותר כלל, בלית ברירה הסכים אבי הכלה לתנאו ובידים רועדות חתם על שטר ההתחייבות, מיד לאחר מכן נגמר השידוך למזל טוב והצדדים שתו לחיים.
אחר הדברים האלה זכר אבי הכלה את ההתחייבות שנטל עליו והעול העיק עליו עד מאד, הוא ניסה להשיג ממון מפה ומשם, אולי להוסיף שעות בישיבה, אך בקושי עלה בידו לקבץ כמה פרוטות, בצר לו השקיע את עצמו בים התלמוד שם מצא מפלט מכל הטרדות הסובבים אותו. עברו כמה חדשים והמחותן החל לשלוח רמזים שונים שהוא מצפה ממנו להתחיל לקיים את מה שהבטיח... מפעם לפעם נעשו הדברים חריפים יותר עד שאבי הכלה הבין שהשידוך כולו מוטל בסכנה.
הימים היו ימי חודש אדר, ובלבו של אבי הכלה נפל רעיון כזה, שבימים כתיקונם לא היה מעלה אפילו בקצה דעתו, הלא משמים נתברך בכשרון משחק יוצא מן הכלל, ועכשיו ינצל דבר זה לטובתו, ביום הפורים, כאשר ישראל מרבים צדקה וחסד לאין שיעור, וכל הפושט יד נותנים לו, יעלה ויבוא לבתי נגידים וישמחם כראוי בפניני שמחה ואמרות שפר, וכטוב לבם בשמחה, יפתח גם כיסם לרווחה ויתמכו בו בסכומים הגונים.
הוא שיתף לעבודתו ידיד קרוב שהבטיח ללוותו במשך היום, והלה גם דאג לו לרשימה של גבירים והשעות שמומלץ לעלות אליהם, ואכן בבוקר יום הפורים התחפש אבי הכלה, ועטה על עצמו בגד מפואר עם סטראקעס, והרכיב לעיניו בתי עינים עבים, את זקנו העבות צבע בלובן, וכאשר היה בטוח שאף אחד בעולם לא יכירו יצא לדרך, במשך היום כולו עלה ובא לבתי נגידים, שימח וריקד, ופיו שפע אמרות שנונות ודברי צחות ששימחו את לב שומעיהן. ואכן הלבבות נפתחו והתרומות ניתנו ביד רחבה. בסוף היום שכנו בכיסו סכומים נכבדים שהיה בהם לכסות חלק גדול מהוצאות החתונה.
מחוזק מההצלחה הגדולה החליט לעלות למחר לירושלים ולהמשיך את המלאכה בפורים דמוקפין, מחשבה עלתה במוחו, 'הלא מחותני אבי החתן מתגורר בירושלים, וידוע לכל שנוהג לחלק בפורים סכומים עצומים, רק צריך לדעת לעורר את הנקודה הטובה, מדוע אם כן לא אכנס אליו גם אני ואקבל ממני לפחות מקצת ממה שהיה ראוי ליתן לחתונה?!'.
ואכן, למחרת הטיב אבי הכלה את 'מראהו', שח"ו אף אחד לא יוכל להכירו, ונסע לירושלים, במשך כל היום יצא ונכנס בבתי גבירים, ולקראת ערב כאשר היה מבושם במקצת הקיש על דלת ביתו של מחותנו, בשולחנו של מחותנו הסבו עשרות בני משפחה וידידים, חלקם הגדול כבר היה מבוסם, אבי הכלה נכנס ומיד התחיל במלאכה, הוא הסב בראש השולחן מעשי רבי מובהק והתחיל לפזר פנינים ודברי בדחנות באופן שהנוכחים קרעו את בטניהם כמעט מרוב צחוק.
לאחר זמן מה כשנרגעו הרוחות קצת שאל אבי החתן את ה'רבי' האורח: 'ומה מביא את כבודו לכאן?', נאנח 'הרבי' ואמר בנעימה: 'צרותי מביאות אותי לכאן, בתי מתחתנת בעוד שבועיים וכל הוצאות החתונה נפלו עלי', 'והמחותן?' שאל אבי החתן, 'אוי המחותן! מוטב שלא תשאל! הוא יצא לעולם המסחר ולמרבה הצער איבד שם את...' ועצר לרגע, ואחר קרא בקול: 'ואיבד שם את לבו!!', הנוכחים כמעט נפלו מרוב צחוק, אך אבי החתן קפא על מקומו, הוא הסתכל בפניו של האורח ולאחר מכן הוציא את פנקס ה'טשעק' שלו וחתם בתחתיתו, 'הא לך!' הושיט לאורח, 'אתה יכול למלא כאן כל סכום שאתה רוצה!!'.
הכל הסתכלו על אבי החתן בתמיהה, שמא כבר שתה בעל הבית עד כדי איבוד הדעת, אולם אבי החתן היה מפוקח מאוד, וליוה את האורח הנכבד לפתח והדגיש לו שוב: 'אל תתעכבו, מלא בטשעק כל סכום שאתה רוצה, אל תפחד!'.
מאוחר בלילה כאשר כל האורחים הסתלקו לביתם הסביר אבי החתן לאשתו: 'כאשר האורח הלז דיבר על מחותנו שיצא לעסקים ואיבד את לבו, הרגשתי כמו חץ שננעץ בלבי, הלא אני מתנהג ממש כאותו מחותן נבזה, אני יושב בכבודו של עולם ברווח ובעושר, ואני כופה על מחותני העני שישא בכל הוצאות הנישואין, והנה באותו רגע נפל עיני על ידו של האורח, ואז שמתי לב לכתם קטן ליד האצבע, כמותו ראיתי על ידו של המחותן בעת השידוך..., בו ברגע גמלה בליבי ההחלטה ונתתי לו 'טשעק' פתוח על דעת שיכתוב כמה שהוא רוצה! ואני מקווה שבזה אתקן את אשר עיוותתי'.
ויש להמליץ ע"ז המאמר חז"ל 'כל הפושט יד נותנים לו' (ירושלמי מגילה פ"א ה"ד) דכל הפושט את ידו להקב"ה, הרי הקב"ה מכיר את היד שהוא של בניו האהובים, ואף על פי שמרגישים כאילו אנו מחפשים את עצמינו במעשים ובהנהגות שאינם ראוים, מכל המקום הקב"ה מכיר אותנו ע"י היד, ונותן לנו את כל צרכינו.
