ההפתעה היתה מושלמת, ואני נותרתי כהלום רעם
הקשתי את הספרה שתיים, והדובר המשיך: "נא אמרו את שמכם ושם האם, ולאחר מכן הקישו סולמית. שימו לב", הוסיף הקריין והדגיש: "בכדי שהמערכת תקלוט כראוי את דיבורכם, אנא אמרו את שמכם בהברת עברית מדוברת. לדוגמה: מוישֶה בן רבקֶה – אמרו מֹשֶה בן רבקָה"...
עכשיו נשמע צפצוף, שאומר כי עלי לומר את שמי, אך לא הצלחתי להוציא מילה מהפה. ההפתעה היתה מושלמת, ואני נותרתי כהלום רעם, כי כן, שמי ושם אימי הוא, לא פחות ולא יותר, משה בן רבקה - - -
זו היתה עבורי הודעה פרטית מן השמים, מסר אישי מבורא עולם. מכל צירופי השמות, נבחר דווקא שמי כדי להדגים את אמירת השם ושם האם, ואני רואה בזה אות כי בסופו של דבר, ההשתוקקות והרצון ששמי ייזכר אכן פעלו את פעולתם בגבהי מרומים, כי רצון אמיתי של יהודי משתוקק אינו שב ריקם.
שמי משה ואני גר בירושלים עיר הקודש. הסיפור שלי התרחש ביום כ"ב בתמוז תשפ"ב – יום היארצייט של הרבי הקדוש רבי שלמה מקארלין זי"ע, שמקום מנוחתו בלודמיר. הקשר שלי אל הצדיק מלודמיר התחיל מהקשר שלי לרבי ומורי, הרה"ג רבי מאיר סירוטה שליט"א. שנים רבות שאני זוכה לשאוב מים חיים ממעיינו הזך, לקנות ממנו תורה בהירה ולשמוע מפיו פסקי הלכה.
מתוקף תפקידו הרם של רבי מאיר שליט"א, הוא נוסע לעיירות נידחות על פני חבלי אוקראינה פולין, לצרכי הכשרת מזון, תיקון מקוואות, עירובין ועוד ועוד, לטובת בני ישראל השוהים בגולה.
במסגרת אותם מסעות זכה רבי מאיר לפקוד קברי צדיקים רבים, ביניהם ציון הרה"ק רבי שלמה מקארלין זי"ע שבלודמיר. בבואו שמה נשבה ליבו בקדושת המקום, עליו שורה רוחו של רבינו זיע"א כמו בחיים חיותו, ומני אז הוא פוקד את הציון הקדוש בלודמיר, כשהוא מוסיף ומדגיש כי ניתן לפעול במקום ישועות גדולות.
בחודש תמוז האחרון, ככל שהתאריך כ"ב בתמוז הלך והתקרב, התגברה בליבי התשוקה למסור קוויטל שיונח על ציונו של הצדיק. ידעתי שמורי ורבי עומד לטוס ללודמיר, ותכננתי למסור לו את הקוויטל כדי שייקח אותו עימו.
אלא שתוכניות לחוד ומעשים לחוד. הרב נסע ללודמיר, ואני נשארתי כאן עוד לפני שהספקתי לכתוב את הפתקה. רק לקראת יום כ"ב בתמוז, יום היארצייט, נזכרתי בכל העניין, אבל הבנתי שרבי מאיר כבר שוהה בציון הקדוש, ובאין לי רעיון אחר עם מי לשלוח את הקוויטל, נראה היה שהפסדתי את ההזדמנות. הייתי די מאוכזב, אבל התחזקתי שהכל לטובה.
הגיע ובא ליל היארצייט, והפלאפון שבכיסי מצלצל. מספר לא מוכר נראה על הצג, ואחרי כמה צלילים קצרים הוא מפסיק ומתנתק. החלטתי לחזור למתקשר, ואז התברר שזה היה צנתוק. על הקו נשמע תקליט: "הגעתם לקו תורתו של הצדיק ר' שלמה מקארלין. לכבוד היארצייט ניתן לשלוח קוויטל לציון הקדוש על ידי המערכת, בחינם ובאופן אוטומטי. הקישו כעת שתיים"...
נדהמתי. קוויטל לר' שלמה קארלינער! למען האמת זה לא כל כך מפתיע. אם יש ארגון שדואג לאירוח, לעלונים ולכל מה שקשור לציונו של הצדיק בלודמיר, אך טבעי הדבר שהם גם יזכו את הרבים בקוויטל חינם. הבנתי שעם כל ההערכה לפועלם, עדיין התזמון הוא לא מרגש כל כך. כמו שאני קיבלתי צנתוק, קיבלו גם אלפים נוספים ברחבי העולם.
הקשתי את הספרה שתיים, והדובר המשיך: "נא אמרו את שמכם ושם האם, ולאחר מכן הקישו סולמית. שימו לב", הוסיף הקריין והדגיש: "בכדי שהמערכת תקלוט כראוי את דיבורכם, אנא אמרו את שמכם בהברת עברית מדוברת. לדוגמה: מוישֶה בן רבקֶה – אמרו מֹשֶה בן רבקָה"...
עכשיו נשמע צפצוף, שאומר כי עלי לומר את שמי, אך לא הצלחתי להוציא מילה מהפה. ההפתעה היתה מושלמת, ואני נותרתי כהלום רעם, כי כן, שמי ושם אימי הוא, לא פחות ולא יותר, משה בן רבקה - - -
זו היתה עבורי הודעה פרטית מן השמים, מסר אישי מבורא עולם. מכל צירופי השמות, נבחר דווקא שמי כדי להדגים את אמירת השם ושם האם, ואני רואה בזה אות כי בסופו של דבר, ההשתוקקות והרצון ששמי ייזכר אכן פעלו את פעולתם בגבהי מרומים, כי רצון אמיתי של יהודי משתוקק אינו שב ריקם.
זכותו של רבינו רבי שלמה בן יוטא תגן עלינו ועל כל ישראל, אמן.
