הגוי המתחרה שפתח מרכז אוכל ענק מול המסעדה הקטנה של היהודי
החנות החדשה לא הייתה 'מתחרה' הוגנת עם ר' מוט'ל, היא איימה לבלוע אותו על כרעיו ועל קרבו. מתברר שהגוי טוקשוביץ, בעל החנות החדשה, למד היטב את המלאכה, עשה שיעורי בית רציניים בטרם פתח את חנותו.
'מרכז האוכל הענק' לא השאיר סיכויים רבים לחנותו של ר' מוט'ל שנראתה לעומתה כקיוסק ישן לעומת סופר מרקט חדיש. "רק גוי יכול לעולל דבר שפל כזה" נדהם ר' מוטל עד עמקי נשמתו, "לפתוח חנות כזו מול חנות קיימת"...
ועד מהרה, כצפוי, הוא החל להרגיש את התוצאות בכיסו.
דלת הזכוכית הממוסגרת בברזל חום, נעה על צירה בלי הפסקה. חנות אוכל טיפוסית במזרח אירופה לפני כתשעים שנה.
התפאורה הייתה בדיוק כמו בתמונות הישנות, שלטים באותיות לועזיות ואידישאיות, חביות של דגים מלוחים, נקניקים קשורים בחבל, אלו ואלו נעטפו במיומנות בתוך גיליונות נייר חומים והוגשו ללקוחות שיצאו מרוצים אל הרחוב הסגרירי.
קהל הלקוחות היה ססגוני, מחסידים גליציאנים מלאי צורה, חבושי קסקטים שחורים שמתוכם משתלשלים שתי פאות מסולסלות ועד, להבדיל, גויים מקומיים פרועי מבע, כולם כולם נדחסו בחנות האוכל של ר' מוטיל ניימאן, היהודי הנלבב הידוע גם כ'ראש הקהל' של עדת חסידי באבוב.
חנות האוכל של ר' מוטל ידועה בקרב כל העיר לטובה, בזכות האמינות והאיכות הבלתי מתפשרת בטיב המזון ובכשרותו, גם הגויים יודעים שכאן הם יקבלו את הסחורה הטובה ביותר.
באחד הבקרים כשהגיע ר' מוטל לחנות ציפתה לו הפתעה. חבורת פועלים שקצים פשטה על החנות הישנה - נטושה שמול חנותו, מצדו השני של הכביש, במרחק מטרים בודדים. הפועלים הסתערו על החנות הישנה, קילפו את הקירות, טייחו וסיידו בקדחתנות.
"מה הולך להיפתח כאן?" ניגש אליהם ר' מוטל ומתעניין בסקרנות.
הפועלים לובשים פנים של שיות תמימות, "לא יודעים כלום, אנחנו רק משפצים".
"מי שכר אתכם?"
"אדם בשם טוקשוביץ" השיבו בקצרה.
ככל שהתקדם קצב העבודות והשיפוצים, החל ליבו של ר' מוטל לדאוג. הריהוט שהובא לחנות לא נראה כמו ריהוט של חנות בגדים או צעצועים, הוא הזכיר לו מאוד את... החנות שלו בעצמו.
זה נראה בדיוק כמו שחנות אוכל גדולה אמורה להיראות.
"לא ייתכן שמישהו יפתח חנות בדיוק כמו שלי ממולי" ניסה ר' מוטל להרגיע את עצמו, אך ליבו לא נרגע.
הספק נפשט בתוך כמה ימים כששלט עץ גדול נתלה מעל החנות "מרכז האוכל הענק של טוקשוביץ". אשר יגור ר' מוטל בא לו. חלום הבלהות שלו התממש.
החנות החדשה לא הייתה 'מתחרה' הוגנת עם ר' מוט'ל, היא איימה לבלוע אותו על כרעיו ועל קרבו. מתברר שהגוי טוקשוביץ, בעל החנות החדשה, למד היטב את המלאכה, עשה שיעורי בית רציניים בטרם פתח את חנותו.
'מרכז האוכל הענק' לא השאיר סיכויים רבים לחנותו של ר' מוט'ל שנראתה לעומתה כקיוסק ישן לעומת סופר מרקט חדיש. "רק גוי יכול לעולל דבר שפל כזה" נדהם ר' מוטל עד עמקי נשמתו, "לפתוח חנות כזו מול חנות קיימת"...
ועד מהרה, כצפוי, הוא החל להרגיש את התוצאות בכיסו.
ידידיו של ר' מוטל אמנם שמרו לו אמונים והמשיכו לקנות בחנותו הוותיקה, אבל היו רבים ובמיוחד הלקוחות הלא יהודים שעברו מיד אל החנות החדישה והמרווחת, כשהם נהנים מהמגוון הגדול, מהשפע ומחוויית הקנייה.
מחזור הכספים החודשי של ר' מוטל צנח פלאים כבר על החודש הראשון. לראשונה בחייו הוא חש שפרנסתו תלויה על חבל דק שעומד להיקרע בכל רגע. משפחה ברוכה יש לו לר' מוטל, החנות היא מקור הפרנסה היחיד שלו.
אם לא יקרה נס, תוך שבועות ספורים הוא ייאלץ לסגור את חנותו על מסגר ובריח. ומהיכן יביא פרנסה לביתו?
בלית ברירה ניסה ר' מוטל לנקוט בצעד חסר סיכוי, לדבר אל ליבו האטום של מתחרהו הגוי, לשכנע אותו לפתוח את חנותו באזור מרוחק יותר. טוקשוביץ בתגובה פרץ בצחוק מרושע, סינר העבודה המצוחצח שלו היטלטל אנה ואנה ואיים להתפוצץ מרוב צחוק.
"ל- ל-מה לי לעבור מקום? הלקוחות שלך דווקא נהנים לקנות באזור שהם היו רגילים תמיד לקנות את האוכל שלהם"...
ר' מוטל שנמנה על חסידיו ומקורביו של הרבי ה'קדושת ציון' מבאבוב זי"ע לא חיכה רגע מיותר, אץ אל רבו הקדוש ומספר לו על האסון שקרה לו. הרבי לא הגיב ישירות, בירך את ר' מוטל שבעז"ה יסתדרו העניינים לטובה ונפרד ממנו לשלום.
ר' מוטל יוצא מודאג מהחדר, מצפה לראות כיצד ייפול דבר. עברו כמה ימים והנה הגיע 'ראש חודש', הרבי ה'קדושת ציון' עורך כדרכו בקודש את שולחנו הטהור לכבוד היום במעמד חסידים ואנשי מעשה, והנה הפעם להפתעת כולם, בעיצומו של הטיש פונה הרבי למשמשיו ואומר להם "לכו ותקנו את הדגים המלוחים - הערינג לסעודה תקנו בחנות של טוקשוביץ"...
דבריו של הרבי נופלים כרעם על אוזניו של ר' מוטל, "גם הרבי כבר אומר לקנות אצל טוקשוביץ?!"... המשמשים בקודש ממלאים את פקודת הרבי, כעבור שעה קלה הם חוזרים עם חבילת דגי הערינג מלוחים היישר מהחבית, הרבי נוטל לידיו את הדגים ומתחיל להתקין אותם לסעודה בעצמו, לנקות, לחתוך, ובתוך כך פותח הרבי ומספר סיפור על זקנו בעל ה'דברי חיים' זי"ע...
בעיר 'ווישניצא' התגורר יהודי בשם ר' זלמן האופה. במשך שנים התפרנס ר' זלמן בכבוד מהמאפייה שהייתה בבעלותו, יהודי העיר וגם תושביה הנוכרים קנו בהמוניהם במאפייתו והוא פרנס את משפחתו בהרחבה.
באחד הימים קם לו מתחרה, גוי מקומי פתח מאפייה חדשה והחל לנהל מולו תחרות קשה שפגעה מיד בהכנסותיו. הגוי החדש למד היטב את מלאכת הקונדיטוריה, כולם סחו בהתפעלות על המאפים הטעימים והמשובחים היוצאים מתנורו.
לראשונה מזה שנים רבות החל ר' זלמן האופה לחוש את ניסיון העוני על בשרו. זרם הלקוחות שלו הידלדל במהירות, הופך לשובל דקיק מיום ליום. כיכרות הלחם של ר' זלמן העלו עובש על המדפים, מי היה מאמין שר' זלמן הנחתום יתקשה להביא לחם לבני ביתו...
בצר לו פנה ר' זלמן אל הגאון הקדוש בעל ה'דברי חיים' מצאנז זי"ע, "רבי" התחנן בדמעות, "עשו נא משהו למעני, הגוי הזה מאיים להשבית את פרנסתי לגמרי".
"תביא לי איזה מאפה מבית המאפה של הגוי" הורה ה'דברי חיים' לר' זלמן.
ר' זלמן לא ירד לסוף דבריו של הצדיק, אך מיהר לקיימם. נסע לווישניצא וחזר משם במהירות
האפשרית עם כיכר לחם ריחנית ממאפייתו של הגוי המתחרה. הרבי ה'דברי חיים' נטל לידו את כיכר הלחם והחל לספר סיפור...
בתחילת ימי הנהגתו של הרבי הקדוש ר' מנחם מנדל מרימנוב זי"ע, כשהחל שמו להתפרסם במקהלות עם ישראל, היה יהודי עשיר גדול שהתגורר בעיר לבוב - היא לעמבערג שעמד לימינו ותמך בו מכספו בסכומים גדולים.
מקור הכנסותיו של אותו יהודי נגיד היה מפעל למכירת 'יין שרף', מפעל ששלשל סכומים אגדיים לכיסו מדי חודש. והנה באחד הימים פתח גוי אחד בית מסחר חדש למכירת יין שרף, כמובן שהגויים בעיר עברו לקנות בחנותו של הגוי.
מיודענו הנגיד מלבוב החל להפסיד את כספו ועד מהרה ניצב בפני סכנת פשיטת רגל. מיהר הגביר ונסע אל הרה"ק רבי מנדלי מרימנוב ושפך את צרתו בפניו. "רבי, אם לא תפעלו לי ישועה במהרה, חלילה אאבד את כל כספי וממוני".
הרבי ר' מנדל ציווה להביא לו בקבוק 'יין שרף' מחנותו של הגוי המתחרה, הגביר עשה כדבריו והביא לו בקבוק, הרבי מרימנוב נטל לידיו את הבקבוק פתח אותו והריחו ומיד עיווה את פניו כמי שהריח בקבוק של חומץ.
"וכי איזה טיפש יקנה יין שרף כזה" קרא הרבי מרימנוב, "והרי טעמו פגום, מקולקל, אי אפשר להכניסו לפה"... הדברים יצאו מפיו של הצדיק ברימנוב ובלעמבערג הרחוקה נפל דבר, לפתע פתאום החלו הלקוחות שהיו מרוצים עד כה, להתלונן שיין השרף של הגוי מקולקל, אינו ראוי לשתייה, טעמו נורא.
אחד אחרי השני הם חזרו לחנותו של היהודי, הפכו שוב ללקוחותיו הקבועים כשהם מותירים מאחור את הגוי עם חביות מלאות ללא דורש. לא עברו ימים רבים ואותו גוי נאלץ לסגור את חנות היין, ואילו הסוחר היהודי העשיר המשיך להרוויח כבימים ימימה.
בעל ה'דברי חיים' סיים את סיפורו, הרים מהשולחן את כיכר הלחם שהובאה מווישניצא, שבר אותו לשני חצאים והריח אותו כשהוא קורא בפליאה, באותה מטבע לשון מופלאה: "וכי זהו לחם ראוי למאכל? הרי הלחם הזה מקולקל, אין לי ספק שהמאפייה הזו לא תזיק לך, ר' זלמן, אל תפחד כלל"...
וכך היה. תוך כמה ימים החלו המאפים בחנותו של הגוי להתקלקל, הבצק לא תפח, הטעם פשוט לא היה מוצלח, משהו השתבש.
לא הועילו כל ניסיונותיו לשפר, כל החומרים והתבלינים שהוא ניסה לערב, לא עזר גם המהנדסים והמכונאים שהוא הביא כדי לבדוק את המכונות והתנורים, התברר שכולם פועלים היטב, אין שום בעיה ולמרות זאת, באורח משונה, המאפים היוצאים מהם אינם אכילים.
תושבי ווישניצא לא נשארו לרעוב, הם חזרו בהמוניהם למאפייתו הישנה והטובה של ר' זלמן, שבו למלא את שקיקיהם בלחמיו ומאפיו הטריים, תוך זמן קצר נאלץ הגוי לסגור את המאפייה ולר' זלמן האופה באה הרווחה כמקדם.
הרבי בעל ה'קדושת ציון' מבאבוב זי"ע סיים לספר את הסיפור המופלא, והנה אך יצאו המילים האחרונות מפי הרבי ולפתע נשמעו צעקות רמות מהרחוב, המולה רבה בקעה מבעד לחלונות, לא עברו כמה רגעים ודלת בית המדרש נפתחה לרווחה.
"זה עתה נפלה שריפה בחנותו של טוקשוביץ" סיפרו כמה חסידים שהגיעו מהרחוב. "הלהבות משתוללים בחנות, מכבי האש נאבקים בשריפה אך ללא הועיל, האש עושה שמות בחנות".
בעל ה'קדושת ציון' ציווה להוריד מיד את הדגים המלוחים מהשולחן ולברך חיש 'ברכת המזון', כשהוא מזרז את חסידיו להיחפז ולסייע במלאכת כיבוי השריפה לבל תתפשט חלילה בעיר.
אחרי שעות ארוכות של מאמצי כיבוי הצליחו לגבור על האש ולהשיג שליטה.
אבל לחנותו של טוקשוביץ זה כבר לא עזר. האש שרפה את המקום עד היסוד, החנות החדשה
והמושקעת ירדה לטמיון ופרנסתו של ר' מוטל חזרה למקומה.
מקור: על פי הקדמת הספר 'בית צדיקים יעמוד – באבוב', מפי הגה"צ רבי אברהם אנגלרד זצ"ל אב"ד דאברא.
