האם למחוצף נורא שכזה מגיע כתב קבלה?
בני הבית שזכרו היטב את צעקותיו וחוצפתו הנוראה כשהעיז את פניו כנגד הרב בטענות וביזיונות קשות, ניגשו אל הרב ושאלוהו בפליאה רבתי, האם למחוצף נורא שכזה מגיע כתב קבלה? וכיצד קבלו הרב כך בסבר פנים יפות, ולא גירשו תיכף מן הבית כלעומת שבא?
ענה להם רבי משה בתום לבבו, איך פארשטיי אייך ניט! [אינני מבין אתכם], הרי מאז אותו מקרה עבר עלינו היום הקדוש של יום הכיפורים, שבו מוחלים ישראל על כל העניינים שבין אדם לחבירו, גם לאיש זה מחלתי ביום הכיפורים בלב שלם על כל מה שפעל ועשה כנגדי! ואם כן הרי כל זה כבר מחוק לגמרי, כמי שלא היה מעולם! ומהשתא שפיר ראוי הוא אותו גברא להורמנא, על פי בקיאותו היפה בהלכות השחיטה.
בשדרת העסקים של מנהטן הגדולה, התעורר סכסוך קטן בין שני סוחרים יהודים. – מדובר בשני יהודים יראים ושלמים, חברים טובים עוד מספסל הלימודים המשותף בישיבה. שלאחר כמה שנים מנישואיהם בהם שקדו בלימודי הישיבה הק' פתחו בית עסק גדול משותף לשניהם, כששניהם מנהלים את העסק על מי מנוחות, לרווחת כל הצדדים.
– אך לאחרונה ביצע אחד השותפים עסקת ענק מחוץ לשעות העבודה שבמשרד, ומשהצליחה אותה עסקה וגרפה הון רב טען אותו שותף שהיות וביצע את העסקה מחוץ לשעות העבודה, הרי כל הריווח של עסקה זו שייך לו בלבד.
אולם חבירו השותף השני טוען לעומתו, שבהיות כל העסקה מבוצעת מכוחו של בית העסק המשותף ובסמכותו, הרי הריווח שייך לשני השותפים גם יחד, ככל שאר העסקאות. ניתן אולי לתגמל את השותף על הוספת שעות העבודה, אבל הריווח הכללי שייך לכלל בית העסק, ועל שניהם להתחלק בו בשווה.
בהיות שניהם יראי השם המתנהגים בכל דבר כדת של תורה ועל פי הוראת השולחן ערוך והפוסקים, החליטו גם הפעם לשאול בדעת תורה.
השלישו אפוא את ממון הריווח של אותה עסקה ביד שליש נאמן, ועלו ובאו אל לשכת הגזית של לפוסק הדור מרן הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל, כדי שיפסוק עם מי הצדק בדין תורה מסובך זה.
לאחר שישב הגאון ושמע יפה את שני הצדדים ובירר היטב אותה הלכה לעומקה, הוציא את פסקו בבירור, שהכסף שייך אכן לשני השותפים בשווה, ועליהם להתחלק בו ככל שאר העסקאות, והם אכן סברו וקבלו.
ברם משניגשו אל השליש לקבל את כספם בחזרה, התפלאו לנוכח סירובו המוחלט להשיב את הממון, הוא טען בלהט שברור אצלו שהכסף שייך רק לאותו שותף שביצעו בשעותיו הפרטיות, ואין עסק זה נזקף לחשבון השותפות.
גם לאחר שסיפרו לפניו שכבר התדיינו בענין בבית דינו של רבי משה והוא שפסק על סדר החלוקה, התעקש אותו שליש וטען שברור לו שיש כאן טעות. והיות שהמדובר היה בסכום גדול מאוד, החליט לעלות בעצמו אל ביתו של רבי משה.
כשהגיע השליש אל רבי משה העיז פניו בחוצפה גדולה, ודיבר כנגדו בדברים מבוזים ומשפילים, ואף צעק עליו בחרצובות לשונו הקשה. – אך רבי משה הצדיק, הידוע ומפורסם בגודל ענוותנותו, שתק והבליג כדרכו, לצעקותיו ולחוצפתו הקשה לא התייחס כלל... רק הסביר בהשקט ובשלווה את נימוקי פסקו, וציין בפניו את המראי מקומות בדברי הפוסקים, מנין שאב והעלה אותו פסק.
השליש שעדיין היה נתון בכעסו הגדול, אמר שאין בכוחו לעיין בדבר כעת, וברצונו וברצונו להעמיק בסוגיא זו בביתו. רשם לו אפוא רבי משה את המראי מקומות של דין זה, וסיכם בכמה שורות את הנימוקים שהביאוהו לאותו פסק, ושילח את האיש לנפשו.
ישב השליש על מדוכת הסוגיא כמה ימים, הכניס עצמו כל כולו בנבכי דין תורה זה, למד בעיון הדק היטב את כל המראי מקומות שרשם לו הגאון, העמיק בכל הצדדים והסברות. עד שלבסוף נוכח במסקנתו שאכן צודק רבי משה בפסקו, ורק הוא טעה בגדול!
לאחר כמה ימים התקשר השליש אל רבי משה ואמר בקצרה שאכן למד את כל אותה סוגיא, ומודה הוא שהצדק עם פסקו של רבי משה, ונתן להם את כל כספם שיתחלקו בו ביניהם בשותפות, כדת של תורה.
חלפו כמה חודשים, והנה בתחילת החורף לאחר חודש תשרי, הגיע אותו השליש שוב אל ביתו של רבי משה, והפעם בענין אחר לגמרי.
הוא סיפר שבחודשים האחרונים מתקשה הוא מאוד בענין הפרנסה, והנה הציעו לפניו משרת שו"ב [שוחט ובודק] במשחטה גדולה באחת הערים הרחוקות שבארצות הברית, אבל הם מתנים את קבלתו בכך שיביא 'המלצה' מן הגאון רבי משה פיינשטיין דווקא! – לפיכך בא עתה להיבחן אצל הרב הלכות שחיטה, וכדי לקבל מידו הורמנא להימנות כשוחט ובודק כשר וישר.
רבי משה קבלו בסבר פנים יפות, לא הזכיר ולא כלום מאותו מקרה מביש שהתרחש אך לפני חדשים ספורים בלבד... אף לא ברמז כל דהו, רק בחן אותו היטב בכל הלכות שחיטה לאורכם ולרוחבם, כדרך שהיה נוהג לבחון את שאר השוחטים, ומשמצאו בקי כראוי בהלכות שחיטה כתב לו המלצה לבבית, 'כתב קבלה' משובח, שאכן ראוי ומוכן הוא לאותה אצטלה, והאיש יצא לביתו ולעבודתו שמח וטוב לב.
בני הבית שזכרו היטב את צעקותיו וחוצפתו הנוראה כשהעיז את פניו כנגד הרב בטענות וביזיונות קשות, ניגשו אל הרב ושאלוהו בפליאה רבתי, האם למחוצף נורא שכזה מגיע כתב קבלה? וכיצד קבלו הרב כך בסבר פנים יפות, ולא גירשו תיכף מן הבית כלעומת שבא?
ענה להם רבי משה בתום לבבו, איך פארשטיי אייך ניט! [אינני מבין אתכם], הרי מאז אותו מקרה עבר עלינו היום הקדוש של יום הכיפורים, שבו מוחלים ישראל על כל העניינים שבין אדם לחבירו, גם לאיש זה מחלתי ביום הכיפורים בלב שלם על כל מה שפעל ועשה כנגדי! ואם כן הרי כל זה כבר מחוק לגמרי, כמי שלא היה מעולם! ומהשתא שפיר ראוי הוא אותו גברא להורמנא, על פי בקיאותו היפה בהלכות השחיטה.
ואף אנו נלמד מכאן להוציא הלכה מתוך מעשה, בעמדנו עתה אחר עבור יום הכיפורים, ופותחים דף חדש של שנה חדשה ומחודשת, למחוק מלבבנו כל קנאה ושנאה ח"ו, ולא לגרור עמנו 'גרורות' ישנות של טינה ותרעומת ודומיהם משנים קדמוניות... כי אם בלב נקי וזך לצאת אל השנה החדשה בדף נקי ולבן, כאיש אחד בלב אחד!
