האינך מכירני אברך? פונה הזקן אלי. הסתכלתי בו ארוכות וקצרות, אך בשום אופן לא יכולתי להיזכר מתי ואיפה נפגשתי עם יהודי זה...
אך, פעם אחת נגרו דמעות מעיני, ועל זה אספר לך עתה:
היה זה לפני חדשים מספר. טיילתי בחוצות ירושלים עיר הקודש, כשהסבותי את פני אחורנית, בהרגישי ביד רכה הטופחת לי בחיבה על שכמי. לפני - יהודי בגיל הזקנה; את פניו וזקנו המכסיף עוטר חן יהודי מקורי. על שפתיו מרחפת בת צחוק קלה.
האינך מכירני אברך? פונה הזקן אלי. הסתכלתי בו ארוכות וקצרות, אך בשום אופן לא יכולתי להיזכר מתי ואיפה נפגשתי עם יהודי זה...
סח לי חבר: גבר בגוברין הנני. אינני מן הפחדנים. אף לא מן המתרגשים על כל דבר קטן. רבות עברו עלי בימי חלדי.
בילדותי נתיתמתי מאבי ואמי ונתגדלתי בבתי קרובים. סבלתי סבל רב מתגרת ידי הנאצים בפלשם לאוסטריה - יליד וינה הנני - בשימם אותי במחנה הסגר על עווני הגדול מנשוא - כי נולדתי יהודי.
אך ברגעי סבלי הכי קשים - דמעות עיני לא הוזילו. סבלתי את עולי בשתיקה אילמת, אך לבכות - לא הייתי מסוגל מימי (אף כי יתכן שלו היו נגרות דמעותי וָרַווח במקצת ליגוני שקנן עמוק בקרבי פנימה) אך, פעם אחת נגרו דמעות מעיני, ועל זה אספר לך עתה:
היה זה לפני חדשים מספר. טיילתי בחוצות ירושלים עיר הקודש, כשהסבותי את פני אחורנית, בהרגישי ביד רכה הטופחת לי בחיבה על שכמי. לפני - יהודי בגיל הזקנה; את פניו וזקנו המכסיף עוטר חן יהודי מקורי. על שפתיו מרחפת בת צחוק קלה.
האינך מכירני אברך? פונה הזקן אלי. הסתכלתי בו ארוכות וקצרות, אך בשום אופן לא יכולתי להיזכר מתי ואיפה נפגשתי עם יהודי זה...
***
ובכן, אזכירך חביבי, מתחיל הזקן רכות. היה זה בוינה לפני כמה שנים. החזן ר' יוסלה רוזנבלט ע"ה, בא לעיר. עבר לפני התיבה באחד מבתי כנסיות הכי מפוארים והמונים צבאו על פתחי בית הכנסת לשמוע את תפלתו שהיתה יוצאת מתוך השתפכות נפש רבה ואת מנגינותיו הערבות - שהיו שופעות עידוד ונוחם על לב שומעיהן.
רב היה הדוחק. נדחקתי גם אני אך בלי משים - דרכתי בשגגה על רגלו של אחד הנערים, שגם הוא עמד בין קהל הצובאים.
הנער, שכנראה כאבה לו רגלו, התפרץ בזעם: "לעולם לא אסלח לך!" לשוא ניסיתי לשדל את הנער בדברים רכים, ולבקש את סליחתו - אך הוא בשלו: "לא אסלח לך!" הנער חלף מעל פני ולא יספתי לראותו עוד. הנער הזה היית אתה – הכרתיך.
אמנם - ממשיך חברי בסיפורו - נזכרתי בעובדא זאת. מובן מאליו כי לא יכולתי להכיר בשום אופן את האיש שראיתיו לפני הרבה שנים בסקירת עין בעודנו בגיל העמידה וזקנו שחור. נזכרתי גם שלאחר מעשה הכני לבי: וי! העלבתי איש מבוגר!
והנה הנני שומע את דבריו של הזקן אלי: זכיתי בעזרת השם להינצל מהתופת ולהסתופף בחצרות ד' בעיר הקודש, מאז הייתי דואג: הן הנער לא אבה סלוח לי ועל עוונות שבין אדם לחברו הלא אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו. התפללתי תמיד לד': זכני למצוא את אותו הנער - ולזכות בסליחתו.
כעת - מסיים הזקן את דבריו - זימנך ד' לפני. אנא, סלח לי! לא יכולתי להתאפק: דמעות נגרו מעיני. בקשתי את סליחת הזקן.
