דברי צחות ששמעתי מגיסי, רבי אברהם אנשין, שנודע כמשמח אלקים ואנשים, וחותני היה נהנה ומשמח את עצמו בדברי הצחות
אחד מתלמידיו של רבי העניך היה ידידי מישיבת סלונים, הרה"ג רבי שלום גפנר ז"ל, שעסק כל ימיו בחקר וגילוי קברות הקדמונים. בהזדמנות, סח לי ר' שלום שבשיעורו סיפר רבי העניך שבימים שיצא לאור המשקה החדש 'סודה' היה אחד שזכה לשתות את המשקה החדש, ורצה לתאר את מהותו של משקה זה לידידו שמעולם שלא הכניס לפיו את המשקה התוסס הזה, אמר לו הלה: קרה לך פעם שרגלך 'נרדמה'? כך נראה משקה הסודה! - - - כשמעי, אמרתי לר' שלום: המעשיה הזו הגיעה לרבי העניך באמצעותי.
משמחי ירושלים
תרי בדחי הוי בירושלים של מעלה; רבי יעקב גלבשטיין ורבי שמעון ברגמן, ראשי 'חבורת המשמחים' הירושלמית. בכל חתונה היו הללו עומדים במרכז המעגל, כשהם פושטים צורה ולובשים צורה, ומרקדים בריקודים ירושלמיים מסורתיים, לשמח חתן וכלה, ואיתם עמם בני משפחתם וכל בני ירושלים, שצהלו ושמחו עמם בשמחתם.
זוכרני, בחתונה שהמשמחים הירושלמים שימחו את הקהל, והנה נראתה דמותו של המרא דאתרא, רבינו יוסף צבי דושינסקיא זי"ע, אשר הופיע לפאר על ראש השמחה. מתח השתרר בהיכל השמחה, כי הגרי"ץ התנהג בהדרת קודש וכל גינוניו היו ביראת הכבוד, כדרכם של רבני אונגארין, ומשתתפי החתונה נדרכו לראות כיצד יפול דבר, האם תושבת השמחה?
אך לא איש כרבי יענקל גלבשטיין ייבהל. הוא אזר עוז ושמחה, וניגש לעבר המזרח, שם התיישב הרב, הושיט את שתי כפות ידיו, כשהן מחוברות זו אחר זו, והראשונה מונחת על אפו, וכל האצבעות מעופפות בתנועה ירושלמית ידועה ומרנינה. ואז... עלתה על פני הגרי"ץ בת שחוק ונהרה של קורת רוח נראתה על פניו, ולבני ירושלים היתה אורה ושמחה וששון...
דמויות הוד מאנשי ירושלים של מעלה פיארו את השטיבלאך של מאה–שערים בימי קדם.
את השטיבלאך ניהל יהודי ירושלמי שורשי, רבי שבתי זילברמן ע"ה. מדי שבת היה קורא בתורה שבע פעמים! ולפי שנמוך קומה היה העמיד לרשותו שרפרף, עליו עמד בכל משך זמן הקריאה, וכה בקי ורגיל היה בטעמי המקרא עד שנדמה בקריאתו כאדם האומר 'אשרי'.
השטיבלאך גם שימשו כמקום מפגש לאריות שבתורה. ובאמת אמרו אנשי ירושלים, שכאשר הגאונים רבי אברהם חיים נאה (בעל השיעורים)ּ ורבי שמואל מוֶעד, נפגשים בשטיבלאך, יש מה לשמוע...
בירושלים רווחה השמועה שרבי שמואל מועד הינו 'עמקן' ורבי חיים נאה הוא 'ידען', ופעם בעיצומו של ויכוח תורני שהעפיל וטיפס לגבהים וקולותיו הרעידו את השטיבלאך במאה-שערים, הביא רבי חיים נאה ראיה לשיטתו ממקום בלתי מפורסם, והראה לרבי שמואל את הדברים כתובים שחור על גבי לבן, אבל רבי שמואל לא ויתר, והוכיח לרבי חיים שהדברים מתפרשים להיפך. נענה רבי שמואל: אתה יודע איפה כתוב [=וואו ס'שטייט] אני יודע מה כתוב [=וואס ס'שטייט[...
רבי שמואל מועד היה גאון מופלג שאורייתא קא מרתחא ביה. תמיד היה מתנצח בלימוד, וכל דיבוריו היו כגחלי אש מתלקחת. זכורני פעם בשטיבלאך, בתפילת מנחה של שבת דריגלא, שאין אומרים בו 'צדקתך', ואחד מן המתפללים לא זכר ואמר בטעות 'צדקתך'. רבי שמואל מועד נסער וקראֶ בתבערה: מען זאגט נעט... מען זאגט נעט...
בימי חורפי שאלתי את אבי: למה קוראים לו 'מוֶעד'? ענה: כי הוא מתנגח עם כולם...
*
לא ארוכה הייתה תקופת שבתו של הגאון האדיר רבי חנוך העניך פאדווא בירושלים, טרם התקבל ונתמנה ברבנות עיר הבירה 'לאנדאן', אך היא הטביעה חותם בל ימחה בקרב בני ירושלים, שאהבו אותו עד למאד, ושתו את דבריו כצמאים למים. הגאון היה מקבל כל אדם בשמחה, ושיעוריו הפיקו מרגליות מתובלים בסיפורים עסיסיים, שהאהיבו את התורה על לומדיה.
זכיתי, בדרך עקיפה, שגאון זה ישתמש בשיעוריו עם 'ווערטליך' שיצאו ממני, ואף חזרו אליי בסוף הדרך... זאת, באשר הייתי אומר לחותני, רבי אברהם בלויא, דברי צחות ששמעתי מגיסי, רבי אברהם אנשין, שנודע כמשמח אלקים ואנשים, וחותני היה נהנה ומשמח את עצמו בדברי הצחות, ובמפגשים משפחתיים היה אף חוזר עליהם באוזני גיסו, הגאון רבי העניך פאדווא [שניהם היו חתני הרה"ג רבי אברהם אהרן בן מרנא הגרי"ח זאננפעלד זי"ע], ורבי העניך היה משלב 'מילי דבדיחותא' אלו בשיעוריו, למשוך לבבות השומעים ולקרבם לתורה, כדרך המגידים.
*
אחד מתלמידיו של רבי העניך היה ידידי מישיבת סלונים, הרה"ג רבי שלום גפנר ז"ל, שעסק כל ימיו בחקר וגילוי קברות הקדמונים. בהזדמנות, סח לי ר' שלום שבשיעורו סיפר רבי העניך שבימים שיצא לאור המשקה החדש 'סודה' היה אחד שזכה לשתות את המשקה החדש, ורצה לתאר את מהותו של משקה זה לידידו שמעולם שלא הכניס לפיו את המשקה התוסס הזה, אמר לו הלה: קרה לך פעם שרגלך 'נרדמה'? כך נראה משקה הסודה! - - - כשמעי, אמרתי לר' שלום: המעשיה הזו הגיעה לרבי העניך באמצעותי.
