דָּפַקְנוּ דְלָתֶיךָ: התגלית המפתיעה מי התנכל לשכן השומר תורה ומצוות מידי שבת בשבתו, והלקח המאלף לדון לכף זכות, הסכיתו ושמעו
בד בבד חדלתי לשלם דמי 'ועד בית' לאחר שהודעתי מפורשות שכל עוד ההתנכלות נמשכת, אין לי כוונה לשלם. אמרתי להם שכל עוד אני בן-ערובה בשבתות אזי הכסף בן-ערובה אצלי גם בימות החול... תליתי מודעה בכניסה בה התחננתי על נפשי, שם אף ציטטתי מתוך דברים שנאמרו לי לטובתי בענין זה ב'אגודה לתרבות הדיור'..."
בשלב זה החליט לגייס את בני ביתו להצבת "מארבים" (...) שסוף סוף יגלו ידו של מי במעל. כבר בשלב ראשון של החקירה התגלה ששכן אחד - שדווקא היה בשלב של חזרה בתשובה - נועל את הדלת אחרי כניסתו בשבת! הייתכן? הרי היא בוודאי מבין במה דברים אמורים! "אמרתי לעצמי שאסור לקבוע מסקנות על סמך מקרה אחד. נמשיך במארבים עד שנפתור את הבעיה".
הרב ד. מתגורר בעיר חילונית במישור החוף הדרומי. את הסיפור שמענו מפיו מילה במילה. לפני שנים הוא נכנס לגור בבניין סטנדרטי. בניין רגיל בעיר שרובה חילונית.
***
רגע. לפני שנמשיך - כמה מילים: נכנסנו לחודש אלול, ואנו מתכוננים ליום-הדין. "לדון לכף זכות" מהווה, כנודע, סגולה נפלאה לזכות בדין - שכן מי שדן את הבריות לכף זכות דנים גם אותו משמים לכף זכות. מידה כנגד מידה. לפיכך זה הזמן להתחזק במידה זו, וכך נזכה כולנו בדין!
ובחזרה לסיפור: בבניין המדובר, ננעלת דלת הכניסה הראשית בכל שימוש. מי שרוצה להיכנס עושה זאת באמצעות מפתח, או באמצעות חיוג לאינטרקום של אחד השכנים שמתבקש לפתוח לו את הדלת בלחיצת כפתור. אך לקראת שבת ידע הרב ד. ששני הפתרונות לא יתאימו לו: מפתח הוא לא יכול לטלטל, ועל כפתור אסור ללחוץ.
כיון שכן הגיע להסדר עם השכנים שבשבת תישאר דלת הכניסה לבניין פתוחה.
במשך תקופה עבד ההסדר יפה, אך באחת השבתות גילה מולו דלת נעולה. הוא סבר שמדובר בטעות אך כאשר הדבר חזר על עצמו קלט שאחד השכנים החליט לתעתע בו. זה היה מאוד לא נעים, כפי שכל אחד מכם יכול לתאר לעצמו איזו תחושה עוטפת אדם שתקוע ברחוב בעצומה של השבת והכל בגלל שכן – שונא דת או שונא עצמו.
בהזדמנות הראשונה עלה לוועד הבית וביקש ללבן את הסוגיה. הסביר שוב את הקשיים שנעילת הדלת ורמת לו, והתחנן על נפשו. אך מבחינת ועד הבית הוא "התפרץ לדלת פתוחה". מאז שהסכימו להיענות לבקשתו לא חזרו בהם, ועליו לאתר בכוחות עצמו את השכן שמזיז את הצ'ופצ'יק בדלת כך שהיא חוזרת וננעלת!
"דברתי עם השכנים. תליתי מודעה יפה בו ביקשתי מכולם לכבד את בקשתנו באיחולים שהשבת תשמור על כולנו וכו' אך כלום! חשבתי שאני משתגע!" - הוא לא בורר את מילותיו.
"קשה לי להסביר את הסלידה והכעס שהיו לי על השכן שמצר את צעדי. הרי גם השכן הזה, שאין לי מושג מיהו, נחמד אלי ומחייך אלי כיתר השכנים אך מאחורי הגב הוא תוקע בי מקלות. עשיתי חשבונות שכנראה מדובר ביותר משכן אחד, לאחר שחישבתי את הזמנים בהן התרחשה התקלה וביודעי את סדר יומם של שכני שחלקם לעולם, אבל לעולם, לא יוצאים מן הבנין בחלק מהזמנים".
***
הרב ד. ערך בעצמו סבב בין השכנים כדי לוודא שוב את הסכמתם להסדר. "יש אנשים רעים" הסביר לו אחד השכנים "הם אומרים לך 'כן' 'כן' אך בפועל עושים להפך!..." המשפט הזה חלחל בו כארס של עכנאי והוא גמר אומר לגלות את השכן הרע!!!
"זה כאב לי גם מהבחינה הזו שאני פוגש ביומיום את השכנים, וכולם - ללא יוצא מן הכלל - מכבדים ומחייכים.
אז מי זה השכן רע הלזה שמכה את רעהו בסתר? ניסיתי בעזרת אשתי וילדי לחשוב מי השכן הזה, אך לא הצלחנו. מכל מקום החלטתי הייתה נחושה לאתר אותו - ויהי מה!"
"בד בבד חדלתי לשלם דמי 'ועד בית' לאחר שהודעתי מפורשות שכל עוד ההתנכלות נמשכת, אין לי כוונה לשלם. אמרתי להם שכל עוד אני בן-ערובה בשבתות אזי הכסף בן-ערובה אצלי גם בימות החול... תליתי מודעה בכניסה בה התחננתי על נפשי, שם אף ציטטתי מתוך דברים שנאמרו לי לטובתי בענין זה ב'אגודה לתרבות הדיור'..."
בשלב זה החליט לגייס את בני ביתו להצבת "מארבים" (...) שסוף סוף יגלו ידו של מי במעל. כבר בשלב ראשון של החקירה התגלה ששכן אחד - שדווקא היה בשלב של חזרה בתשובה - נועל את הדלת אחרי כניסתו בשבת! הייתכן? הרי היא בוודאי מבין במה דברים אמורים! "אמרתי לעצמי שאסור לקבוע מסקנות על סמך מקרה אחד. נמשיך במארבים עד שנפתור את הבעיה".
במארב הבא שוב עלה בחכה אותו שכן!...
"ניגשתי אליו וביקשתי להבין למה הוא עושה לנו את זה. הוא נפגע עד עמקי נשמתו, והכחיש כל קשר למעשה הלא יפה.
התנצלתי בפניו אם טעיתי, אך הסברתי לו יפה יפה שהילדים שלי ראו אותו נכנס בדלת פתוחה שלאחר מכן ננעלה! היא המשיכה לטעון בתוקף שידו לא במעל ונאלצתי להאמין לו – למרות שהבן שלי לא טיפוס מדומיין והוא לא המציא את הסיפור".
כעבור זמן עבר החשד לשכן נוסף. שוב ניגש אליו מיודענו להתחנן על נפשו, אך גם שכן זה הכחיש בכל תוקף כל קשר למעשה. מצד שני הבן שלו מעיד הפוך...
המארבים לא פתרו את הבעיה, ואז נודע לו שבבניין ממול מותקנת מצלמה שקולטת גם את דלת הכניסה שלו (בשלב זה הוא פנה להתייעץ עם רב לגבי האופן בו יהי' מותר לו להשתמש באותה מצלמה - אך הנדון ההלכתי אינו מעניין הסיפור). עיון בתמונות גילה את האמת: אף שכן לא נגע בצ'ופצ'יק כלל, מה שהתרחש זה שכאשר הדלת נטרקה בחזקה הצ'ופצ'יק זז מאליו!!...
אותה שכן שנחשד במעשה, אכן הורגל לטרוק את הדלת -ולכן הצ'ופצ'יק זז ממקומו ונעל את הדלת, בעוד רוב השכנים סגרו את הדלת ביתר עדינות. תכל'ס, החליפו מנעול ומיד נעלמו הבעיות!
"מה שלמדתי מהסיפור זה עד כמה יש לדון לכף זכות! הלוא כמעט יכולתי להישבע שמישהו מהשכנים מציק לי... לא היה לי כל ספק בכך... הכנתי מכתב התנצלות גדול אותו תליתי בכניסה, בתוספת מתנה שתפאר את הבניין. התנצלתי ושוב התנצלתי בפני השכנים על שחשדתי בהם לשווא. זה היה ה"רבי-געלט" (שכר לימוד) ששילמתי על התובנה שתמיד, אבל תמיד, יש לדון לכף זכות! וכך, בכל עוולה שאנו חושבים שמישהו עשה לנו כדאי להיזכר שמבחינה אובייקטיבית ייתכן מאוד שהדבר כלל לא היה!
הראיות עומדות על עשרים אחוז בלבד - אך המחלוקת שפורצת מהן היא של מאה אחוז!"
