גרביים. השמועה החדשה נישאה כרוח על גבי השמועה על פטירתו שהפכה לנושנה. אוה, היתה זו שעתם הטובה של אלו שיודעים הכל לפני כולם. - הוא פדנט. - הוא מתכונן לתחיית המתים. - הוא איסטניס. - הוא רוצה להראות...
ביד רועדת פתח הבן את המעטפה נוכח עיניהם הבוכיות של בני המשפחה. המעטפה טמנה בחובה שתי מעטפות. אחת קטנה ורעותה גדולה. על המעטפה הגדולה נכתב בכתב ידו האהוב של אביהם: לפתוח בתום השבעה. על המעטפה הקטנה הוא כתב: לפתוח מיד!
מאן דהוא עזר לעשות סדר. את המעטפה הגדולה הטמין במגירת השולחן, ואת המעטפה הקטנה הוא פתח והחזיר לידיו הנרגשות של הבן. קצהו של פתק משרדי צהבהב בלט מתוך המעטפה, וכעבור רגע אחז הבן את הפתק באצבעותיו הרועדות וקרא בחרדה את המשפט הקצר ששורבט בכתב ידו הססגוני של אביו: אני רוצה להיקבר עם גרביים.
***
נשימתו האחרונה היתה בדעה צלולה. הוא הרעיף מבט חיבה אל בני משפחתו האהובים, חייך אל כל אחד מהם, ונפטר.
יום לפני כן הזדקף על מיטתו והושיט לבנו הבכור מעטפה עבה שעל גבה רשם בכתב ידו: וואה - לפתוח לפני הלווייה.
דקות ספורות לאחר הפטירה התפשטה השמועה כאש בשדה קוצים, חלפה על פני ערים, דילגה מעבר לים והגיעה לכל מקום. הנפטר הדגול היה ידוע באישיותו המיוחדת. אמונתו בבורא עולם היתה חסרת פשרות. המוטו שלו היה: אני לא מאמין בריבונו של עולם כדי שיתן לי כסף. אני מאמין שהוא נתן לי את הכסף. לבניו נהג לומר, כי הונו העצום אינו אלא פיקדון בידיו, ולפיכך, אך טבעי הדבר כי הוא מפריש סכומי עתק לצדקה.
ביד רועדת פתח הבן את המעטפה נוכח עיניהם הבוכיות של בני המשפחה. המעטפה טמנה בחובה שתי מעטפות. אחת קטנה ורעותה גדולה. על המעטפה הגדולה נכתב בכתב ידו האהוב של אביהם: לפתוח בתום השבעה. על המעטפה הקטנה הוא כתב: לפתוח מיד!
מאן דהוא עזר לעשות סדר. את המעטפה הגדולה הטמין במגירת השולחן, ואת המעטפה הקטנה הוא פתח והחזיר לידיו הנרגשות של הבן. קצהו של פתק משרדי צהבהב בלט מתוך המעטפה, וכעבור רגע אחז הבן את הפתק באצבעותיו הרועדות וקרא בחרדה את המשפט הקצר ששורבט בכתב ידו הססגוני של אביו: אני רוצה להיקבר עם גרביים.
אנא. אבא.
עוזרו האישי של המנוח אשר נכח במעמד, הרהר בינו לבין עצמו, כיצד זה במשך ארבעים שנות שירותו הנאמן והמסור, לא עלה בידו להבחין בחיבתו הכמוסה לגרביים. הוא כבש אנחת כאב, ופנה לעשות את אשר ידע לעשות על הצד הטוב ביותר - להשליט את השכל על הרגש ולהפעיל את המערכות עבור מעסיקיו.
גרביים. השמועה החדשה נישאה כרוח על גבי השמועה על פטירתו שהפכה לנושנה. גרביים. באותן שעות לא היה זה נדיר להיתקל באנשים שבמהלך הליכתם הטרודה עצרו בפתע, הרימו את שולי מכנסיהם, התבוננו בגרביהם והמשיכו לצעוד לעבר הלווייה.
אוה, היתה זו שעתם הטובה של אלו שיודעים הכל לפני כולם.
- הוא פדנט.
- הוא מתכונן לתחיית המתים.
- הוא איסטניס.
- הוא רוצה להראות שגם לחפצים קטנים יש תפקיד.
- זו בדותא.
- תמיד חשבתי שהוא מל"ו. - עוד מעט יספרו שביקש גם עניבה. - הוא גרב אותן ביום השחרור ממחנה הריכוז. - מי יודע איזו הפתעה טמונה בצוואה השנייה.
במשך שעות ארוכות נערכו התייעצויות קדחתניות, מה לעשות וכיצד לנהוג. בני המשפחה היו אובדי עצות. מבוכתם גברה לאחר שהם גילו על השולחן הקטן ליד מיטתו, זוג גרביים מקופל בקפידה.
הם פתחו את הגרביים במהירות, אולי הן אוצרות בתוכן את הסוד הגדול. שני בנים הפכו במהירות את הגרביים לצידן הפנימי, ופתקית זוהרת נשרה:
אכן, יקירי. אלה הגרביים.
לאחר התייעצות עם כל מי שצריך להתייעץ בדבר, הוחלט כי הנפטר הנכבד ייטמן באדמה, ככל יהודי. ללא גרביים.
רבנים נשאו דברי הספד נרגשים. בני משפחה נפרדו ברטט מראש המשפחה. הבן הבכור לא התאפק, ורמז בדבריו כי אביו היה צלול ופיקח עד הרגע האחרון, כדי להוציא מליבם של אי אלו שאמרו כי אינם רוצים לומר שאביו עשה את שעשה שלא בצלילות. בטרם סיים את דבריו, בכה נרגשות וביקש מן הנפטר סליחה ומחילה בשם כל בני המשפחה, על שאינם ממלאים אחר בקשתו הצנועה כל כך. גרביים.
כתום השבעה, ישבו בני המנוח מכונסים יחד בחדר העבודה של האב, כדי לפתוח את המעטפה ובה הצוואה השנייה.
מחוץ לבית נקהלו סקרנים רבים. ארגונים שונים דאגו להזכיר את קיומם בדרכים שונות, למקרה שבצוואתו מצווה הנפטר להוריש את כל הונו למוסד אחד ויחיד, איזה שיבחרו בניו, וטלפונים רבים זרמו מאת אנשים שביקשו להציע עזרה.
שוב נשלף כתב היד המוכר מתוך המעטפה.
היתה זו צוואה רגילה, עמוסה במסמכים והוראות פרטניות המבהירות מי יירש אילו נכסים, מהם התנאים לכך וכיצד יפעל. מעל צרור הדפים המסודר, נחו בשלווה שתי פתקיות אדמדמות.
על הפתקית הראשונה נכתב: בני היקרים לי עד מאד. אני יודע שלא מילאתם את בקשתי להיקבר עם גרביים. אל תצטערו, אני בטוח שרציתם למלא את בקשתי, אך הסבירו לכם שהיא לא מציאותית.
אוהב.
אבא.
על הפתקית השנייה נכתב:
בני היקרים.
לאחר שנוכחתם לדעת כי עם תום חייו של האדם הוא אינו יכול להחליט אפילו על לבישת גרביים, אקווה כי תפיקו את הלקח ותנצלו לטובה את הנכסים הרבים שאני מוריש לכם, לעשיית מצוות ומעשים טובים, כי מאומה מכל הנכסים לא תקחו אתכם מכאן.
אוהב.
אבא.
מאז ששמעתי מעשה זה, ניסיתי לברר אם היה אם לאו, אך הדבר לא עלה בידי. ברם, לאחר שמהרהרים בו, אי אפשר לומר כי אינו נכון.
***
ספר שערי תשובה לרבינו יונה שער ב': "וכל אנשי לבב יחשבו העולם הזה כמו דירת עראי, ולא ישתמשו בו רק לעבודת הבורא יתברך, ויכינו בו צדה לנפשם.
כי אם שנים רבות יחיה האדם ואילו חיה אלף שנים פעמים, אחרי שיש מספר לשניו, יכלה המספר וסופו כלא היה יהיה, ועולם הגמול אין לו תכלית, כעניין שנאמר (איוב טז, כב): "כִּי שְׁנוֹת מִסְפָּר יֶאֱתָיוּ וְאֹרַח לֹא אָשׁוּב אֶהֱלֹךְ", אף כי ימי האדם כצל עובר, כעניין שנאמר (תהלים צ, י): "ימי שנותינו בהם שבעים שנה", ונאמר (שם קמד, ד): "ימיו כצל עובר", ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (קהלת רבה א, ג): לא כצלו של אילן ולא כצלו של כותל אלא כצל עוף הפורח ועובר. רצונם לומר, כי חייב האדם להמשיל העולם הזה בלבבו כצל עוף הפורח וברגע קטן עובר, גם כי אין האדם יודע אם היום כאן ולמחר בקבר, ונמצא בהשתדלו וטרחו על יום מחר כי הוא מצטער על עולם שאינו שלו. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (סנהדרין ק, ב): אל תצר צרת מחר "כִּי לֹא תֵדַע מַה יֵּלֶד יוֹם" (משלי כז, א).
(גל' מאורות הדף היומי)
