גם שכבתה העששית הקטנה, לא ויתרו והבן טיפס על ארון הספרים ולמד לאור הנר של השכן שהבליח אור קטן
עם סיום המלחמה השתלטו הקומוניסטים על ליטא, ומאבקם הראשון הופנה כנגד הרבנים מנהיגי העדה. בעקבות זאת, נאלץ הגאון רבי בן ציון פלמן זצ"ל להסתתר בבוידעם שבביתו מאימת הצוררים. מה יעשה רב יהודי שנאלץ לשכב בבוידעם? ובכן, מידי יום, היה מגיע הגאון רבי יוסף שלמה כהנמן זצ"ל לביתו של רבי בן ציון, מטפס גם הוא אל הבוידעם, והיו השניים רכונים בגומחה ועוסקים בתורה הקדושה!!!
ברוך ה' יהודים רבים מצטרפים ללגיון לומדי הדף היומי, ותופעה מעניינת זו מעלה על נס את העובדה שישנו דבר-מה המדרבן והממריץ יהודים כה רבים להתמיד בלימודם, יום אחר יום, שבוע אחר שבוע, חודש אחר חודש ושנה אחר שנה! אהבת תורה. פשוטו כמשמעו. מכח ההשתוקקות לתורה הקדושה, אצים המוני יהודים מידי יום ביומו אל בית המדרש, והוגים בתורה הקדושה. לקח רב בנושא זה ניתן ללמוד מהמעשה הבא ששמענו מהרב ליפא פלמן שליט"א.
הימים ימי מלחמת העולם הראשונה. העיירה זאגר-ישן שבליטא, היתה גם היא נתונה בסערת המלחמה. אימי ההפגזות והמלחמה הגיעו גם אליה. תקופה לא קלה עברה על יהודי המחוז שלא ידעו מה ילד יום.
עם רדת הערב החל חושך עבה וסמיך מזדחל בין בתי העיירה, והכל התכנסו לבתיהם מתוך תקווה
שיעברו את הלילה בשלום.
אור קלוש הבליח מחלון אחד הבתים הנמוכים שבקצה העיירה. בבית פנימה ישב ליד השולחן רב ואב"ד העיר זאגר-ישן, הגאון רבי בן ציון פלמן זצ"ל, ולמד גמרא עם בנו יקירו, שמואל. השניים ניתקו את עצמם מהאירועים הסובבים אותם, ובעוד שאר בני העיר ישבו בבתיהם וכססו את ציפורניהם בחשש, למדו האב והבן את תורת ה'. אהבת התורה שיקדה באב הדגול ובבנו היקר לא
ידעה גבולות.
זכות גדולה נפלה בחלקו של שמואל הילד. אביו רבי בן ציון, נמנה על תלמידי החכמים הנודעים בדורו. הוא היה מתלמידיו המובהקים של הגאון רבי חיים מבריסק זצ"ל, וידידו הטוב של הגאון רבי אלחנן וסרמן זצ"ל.
השעות נקפו עברו להן, ולפתע, בעיצומה של סוגייה מעניינת, כבה הנר הקטן שהאיר את דפי הגמרא. אש התורה בערה בו בשמואל הקטן. "אנחנו נמשיך ללמוד ויהי מה", חלפה בקרבו המחשבה. לא חלפו רגעים מספר ורעיון שובבי צץ בראשו.
קיר משותף חצץ בין בני משפחת פלמן לבין משפחה נוספת שהתגוררה בסמיכות להם. בסמוך לאותו קיר היה מוצב ארון בגדים גדול ויציב. מעל הארון היה קבוע אשנב זכוכית קטן, ודרכו אפשר היה להבחין כי בבית השכנים דולקת עששית קטנה.
וממחשבה למעשה. שמואל הקטן אץ להביא כסא, העמידו ליד הארון והוא ואביו נעמדו יחד על הכסא. או אז הניף רבי בן ציון את בנו שמואל אל- על, ובכוחות משותפים הצליח הילד לטפס מעל
הארון. כעת נוכל לשוב וללמוד שח הילד בסיפוק.
אביו הגיש לו את כרך הגמרא שבו למדו, וכך שכב שמואל הקטן למעלה, מעל הארון, והחזיק בידיו הקטנות את הגמרא שמילותיה נראו בקושי לאור קרני האור הקלושות שבקעו מהעששית של השכנים.
למטה, שב הרב בן ציון אל מקומו ליד השולחן, והשניים שבו אל לימודם ביתר שאת וביתר עוז. קולו הדקיק של הילד הקטן ניסר בעלטה, הוא קרא את הגמרא ואביו הדגול הפנה את קולו למעלה, אל ילדו ששכב על הארון, והסביר לו את דברי הגמרא.
אין עוד אומה בעולם שיכולה להוציא מקרבה בנים כה מסורים למורשתה ולתורתה. בתוך המלחמה והפחדים, בחושך, כאשר כל הסיבות והתירוצים שבעולם נתונים בכף ידך, כדי להסביר ולנמק מדוע כעת אי אפשר ללמוד, פשוט לא שייך. ישובים להם שני יהודים, אב דגול, רב עיר ואב בית דין, וילדו הקטן, והוגים בתורת ה'. היש לנו אהבת תורה גדולה מזו? לא לחינם זכה רבי בן ציון בבן שכה חשק בתורה.
דוגמא אישית, כך אומרים אישי החינוך כולם, היא החינוך הטוב ביותר.
עם סיום המלחמה השתלטו הקומוניסטים על ליטא, ומאבקם הראשון הופנה כנגד הרבנים מנהיגי העדה. בעקבות זאת, נאלץ הגאון רבי בן ציון פלמן זצ"ל להסתתר בבוידעם שבביתו מאימת הצוררים. מה יעשה רב יהודי שנאלץ לשכב בבוידעם? ובכן, מידי יום, היה מגיע הגאון רבי יוסף שלמה כהנמן זצ"ל לביתו של רבי בן ציון, מטפס גם הוא אל הבוידעם, והיו השניים רכונים בגומחה ועוסקים בתורה הקדושה!!!
יהודי שזוכה לרכוש אהבה לתורה, ומשכיל להבין את האושר הנצחי שמנחילה התורה ללומדיה, זוכה גם לקבוע עיתים לתורה מידי יום ביומו, שהרי מיהו שיהין להפסיד אושר עילאי כה רב. נישא עינינו לנותן התורה, שיתן בליבנו אהבת תורה ויראת שמים, ונזכה להוסיף ולהגביר חיילים לתורה.
