בהגיע יום המשפט התאספו קהל רב של שונאי ישראל שרצו לחזות בהוצאתו להורג של החיל היהודי
כשכילה הקטיגור את מסכת אישומיו פנה השופט הראשי אל הנאשם כמקובל ושאלו אם הוא מודה באשמה, כתשובה קרא החייל בקול: למנצח מזמור לדוד יענך ה' ביום צרה', הכל פערו פיהם בתמהון, השופט נסה לשאול שאלה אחרת, וקבל תשובה 'ישלח עזרך מקודש ומציון יסעדך', השופט כבר הבין את אשר לפניו, הוא גער בשר הצבא שלא שם לב שהחייל לקוי בנפשו ובזבזו לריק את זמנו של בית המשפט, הוא הורה להעביר את החייל לבית משוגעים ולפטרו מעבודת הצבא.
מסופר על חיל יהודי אחד שזכה לחזור בתשובה, ואחד הדברים שלקח לעצמו להקפיד עליו בכל מחיר היה ענין התפילה, שם בצבא בין הגויים, ובפרט בעיתות מלחמה, היה הדבר כרוך במסירות נפש ממש, אך הוא לא ויתר והיה ממציא תחבולות שונות בכדי שיוכל להתפלל בכל יום שחרית מנחה וערבית. גם בעת ששהה בשדה המלחמה, נתון בסכנת נפשות, היה ממשיך לעמוד על הקפדתו בלא פשרות.
פעם אחת בעיצומו של מלחמה תפס אותו השר בקרן זוית כשהוא מתפלל תפילת מנחה, על אתר הורה לעצרו והוא הושלך לבית האסורים על מנת להעמידו במשפט אשר סופו גלוי וידוע לכל: המקלקל בתפקידי הצבא בשעת מלחמה אחת דתו להמית.
בהגיע יום המשפט התאספו קהל רב של שונאי ישראל שרצו לחזות בהוצאתו להורג של החיל היהודי, הלה הובא לבית המשפט תחת משמר כבד, והקטיגור החל לתאר בפני השופט את גודל הפשע שעשה החיל בזה שנטש את משמרתו בעיצומו של הקרב, את הסכנה הגדולה שגרם לכל המערכה, וכן על זו הדרך, השופטים לא הסתירו את כעסם על החייל והיה ברור שהלה צפוי לעונש כבד.
כיון שראה החייל להיכן הרוח נושבת הבין שאין לו מה להפסיד והוא החליט לדבוק בקונו ולהתפלל אליו, ולהתעלם מכל הסובב אותו. כשכילה הקטיגור את מסכת אישומיו פנה השופט הראשי אל הנאשם כמקובל ושאלו אם הוא מודה באשמה, כתשובה קרא החייל בקול: למנצח מזמור לדוד יענך ה' ביום צרה', הכל פערו פיהם בתמהון, השופט נסה לשאול שאלה אחרת, וקבל תשובה 'ישלח עזרך מקודש ומציון יסעדך', השופט כבר הבין את אשר לפניו, הוא גער בשר הצבא שלא שם לב שהחייל לקוי בנפשו ובזבזו לריק את זמנו של בית המשפט, הוא הורה להעביר את החייל לבית משוגעים ולפטרו מעבודת הצבא.
לאחר כמה ימים כשהגיע לשם רופא שראה שהוא בריא לגמרי שלחו לחפשי, וכך ניצל ממות לחיים ויצא לחירות בזכות דביקותו בעבודת התפילה.
