אם השדכן היה אומר לי את השם יום קודם לכן, לא היה על מה לדבר. אבל כשרבי ישעי' מקרעסטיר זי"ע מעורב בשידוך, זה אחרת
שיחה דומה התקיימה גם ביני לבין השדכן. הוא היה קצת נבוך כשהציע לי את השידוך, "אני לא בטוח שזה מתאים לך", הוא אמר, אבל הרגעתי אותו, "בחור כזה בדיוק אני מחפש. ראיתי אותו כשחזרנו מקרעסטיר ודברתי עם אבא שלו". השידוך הזה לא יכול היה לצאת לפועל אם לא הנסיעה המשותפת. אם השדכן היה אומר לי את השם יום קודם לכן, לא היה על מה לדבר. אבל כשרבי ישעי' מקרעסטיר זי"ע מעורב בשידוך, זה אחרת.
שמי יום טוב קליין, ואני מתגורר באשדוד. בתחילת חודש כסלו, קצת אחרי אמצע הלילה, חייגתי בטעות לחבר.
הוא הרים לי ונדהמתי לשמוע את קולו. כלל לא התכוונתי להתקשר אליו. "סליחה, אני מתנצל", אמרתי מכל הלב, כשאני נבוך מאד, "זה היה בטעות, סליחה על השעה המאוחרת".
"זה בסדר", ענה החבר, שדווקא נשמע יותר כמו אדם באמצע היום, "תגיד לי, מתי אתה נוסע לקרעסטיר?"
"אם תארגן משהו אצטרף אליך", עניתי לו, והוא סיפר שהוא רוצה להיות בציון ביום ג' שבשבוע של פרשת בשלח. הסכמתי לרעיון ואכן החבר הזה ארגן טיסה ישירה ומסודרת כיאה.
עד אז הייתי כבר פעמיים בקרעסטיר, ביום ההילולא של הרה"ק ר' ישעיה זי"ע, ועכשיו נבחר תאריך אחר, חורפי. ח' בשבט.
אור לח' בשבט השתתפתי במעמד "לחיים" עם חברי החבורה שלי – שבעה במספר. ברכנו זה את זה מעומק ליבנו, ואכן היה הרבה על מה לברך, כבני אותו גיל עסוקים כולנו בשידוכי הבנים והבנות וצריכים ישועות גדולות.
למחרת, מצויד בברכות החמות יצאתי לטיסה שארגן החבר שהתקשרתי אליו בטעות. הוא שייך לקהילה אחרת בעיר, ועוסק בכלל כמשגיח כשרות ולא כסוכן נסיעות. הזמנתי מקום בטיסה, הן להלוך והן לחזור, ויצאנו ישירות לבודפסט.
הטיסה היתה נוחה, ישבתי בספסל הראשון, כשהמושב לידי ריק. הגענו לפנות בוקר ומיד התחלנו בדבר שלשמו הגענו.
קודם נסענו לאיהעל – עירו של רבו של רבו של הרה"ק ר' ישעיה זי"ע, ואחר כך המשכנו לקרעסטיר. עלינו לראש ההר, שם נמצא הציון, סעדנו את ליבנו בארוחת בוקר, וסיימנו את כל ספר התהלים במשך כשעתיים וחצי. לידי עמד יהודי מאשדוד שגם הוא שפך את ליבו במזמורי דוד המלך, והוא ביקש מה' שיזמן לו זיווג הגון לבנו תוך שלושים יום. אני עמדתי והתחננתי על זיווג הגון לבתי היקרה, ושנינו לחשנו את משאלותינו לפני הקב"ה מבלי שנדע איש על משאלתו של רעהו. בהמשך התברר לנו שממש באותו זמן התנוצץ רעיון במוחו של שדכן.
כזכור, המקום שלידי במטוס היה ריק, ומשום מה, בחזור, החליט האיש שהתפלל לצידי לשבת לידי. גם הבחור שלו היה עימו, ואנחנו מצאנו אוזן קשבת זה אצל זה. הוא סיפר לי על בנו ועל מה שהוא מחפש עבורו, ואני סיפרתי על בתי ומה שאני מחפש עבורה. לא ניסינו לשדך בינינו, כי יש הבדלים בסגנון בין המשפחות. רק שוחחנו כידידים.
למחרת התקשר ידידי לטיסה לשדכן שכבר הציע רעיון אחר והתחיל לקדם אותו. הוא שאל אותו אם יסכים לשדך בינינו. "בדיוק אתמול חשבתי על הרעיון הזה", הוא סיפר, "אבל חשבתי שלא תרצו".
"אם היית מציע לי אתמול את הרעיון, לא הייתי מסכים, אבל ישבתי ודברתי עם אבי הבת כמה שעות במשך טיסה שלימה, וראיתי שיש בהחלט על מה לדבר".
שיחה דומה התקיימה גם ביני לבין השדכן. הוא היה קצת נבוך כשהציע לי את השידוך, "אני לא בטוח שזה מתאים לך", הוא אמר, אבל הרגעתי אותו, "בחור כזה בדיוק אני מחפש. ראיתי אותו כשחזרנו מקרעסטיר ודברתי עם אבא שלו". השידוך הזה לא יכול היה לצאת לפועל אם לא הנסיעה המשותפת. אם השדכן היה אומר לי את השם יום קודם לכן, לא היה על מה לדבר. אבל כשרבי ישעי' מקרעסטיר זי"ע מעורב בשידוך, זה אחרת.
שלושה שבועות אחר כך סגרנו ווארט בסיעתא דשמיא, ממש כמו שמחותני ביקש – תוך שלושים יום.
