אם הכומר הזה, הגוי גדול להבדיל, היה יכול לומר על תרנגול הודו שיהיה דג, אם כן בודאי שאנחנו יכולים לומר מקל וחמר ומגזרה שוה שה'קוגל' הזה יהיה שוה בשוה כמו דג ובמקום דג.
קחי את זה תכף בחזרה, ומהרי קחי את הבשול הזה מלפני ואין אני רוצה לאכל בשרי. ועל זה השיבה ואמרה לו עוד הפעם: אדוני, אדוני, זהו מין דג גדול. והכמר כיון שתאב היה לאכול את התרנגול הודו הזה במוקדם האפשר ולעשות ממנו גל של עצמות כמובן ממילא, על כן אמר לה: את יודעת ואומרת שבאמת זהו מין דג, אם כן יהיה כמו שאת אומרת, שזהו מין דג, ונאכל זה. והוסיף הכומר ובלשון זה אמר: האם כן הוא, אז שיהיה דג.
בשעת הסעודה הביאו הבעלי בתים משלוח מנות להרה"ק רבי אלימלך מטאש זיע"א, וגם הרבי שלח להם בחזרה מביתו, בין גברא לגברא. ומעשה פלא ספר אז בעת ההיא, כשאחד מהבעל הבתים שלו שלח לו משלוח מנות 'קוגל' קטן, וידוע שהיתה חשיבות מאד אצלו לאכל דגים בסעודת פורים, ואז לא היתה באפשרות למצא ולקנות דגים, שהקר היה גדול מאד.
וכשהביאו את ה'קוגל' הזה ונתנו אותו לידו של הרבי, נעשה שמח ותפס את ה'קוגל' והפכו מצד זה לצד השני ומיד ליד, ותכף אמר: הנה היום אין לנו דגים, ואם כן אני אומר שה'קוגל' הזה יהיה במקום דגים היום. והוסיף ואמר בלשון הונגרית גם כן, שיהיה דג. והתחיל לאכל מזה ואחר כך חלק מזה שיריים להעולם בשמחה רבה, ובכל פעם אמר: שיהיה ה'קוגל' הזה היום במקום דג.
והרה"ק הסביר זאת תכף ואמר, שאל יהיה זאת פלא אצלכם מה שאמרתי כעת שה'קוגל' הזה יהיה היום במקום דג. ואספר לכם מעשה שארע פעם, ועל ידי זה תבינו כבר הכל. וכה סיפר ואמר: ידוע שאצל הערלים, כמה שבועות לפני הפסחא שלהם, הם מתענים, שלא אוכלים אז בשר כלל. ופעם ארע שהמשרתת של הכמר בכפר בזמן ההוא בִּשְּׁלָה וְהֵכִינָה לו 'תרנגול הֹדּוּ' לסעודתו, והכניסה את ה'תרנגול הודו' הזה על טס מיוחד ונתנה על שלחנו, שיאכל הכמר סעודתו הזאת.
וכשראה זאת הכמר קפץ ממקומו ברגז ובכעס וצעק על המשרתת, איך הרהיבה בנפשה להביא לפניו בשר בזמני התעניתים האלו, ורצתה להכשילו לאכל בשר, ומה יאמרו הבריות, שהכומר דורש ואינו מקים התעניתים האלו. אמרה לו המשרתת: יסלח נא לי אדוני הכמר, הלא זה מין דג ולא תרנגול הודו. והכמר אמר לה: מה את מדברת שטויות כאלה, הלא אני מכיר ורואה זאת בעיני בשר שלי שזהו תרנגול הודו, ואת יודעת שבזמן הזה ובעת כזאת אין אני אוכל בשר, קחי את זה תכף בחזרה, ומהרי קחי את הבשול הזה מלפני ואין אני רוצה לאכל בשרי. ועל זה השיבה ואמרה לו עוד הפעם: אדוני, אדוני, זהו מין דג גדול. והכמר כיון שתאב היה לאכול את התרנגול הודו הזה במוקדם האפשר ולעשות ממנו גל של עצמות כמובן ממילא, על כן אמר לה: את יודעת ואומרת שבאמת זהו מין דג, אם כן יהיה כמו שאת אומרת, שזהו מין דג, ונאכל זה. והוסיף הכומר ובלשון זה אמר: האם כן הוא, אז שיהיה דג.
הוסיף הרה"ק אחר זה המעשה ואמר בלשונו הקדוש: ובאם שהכומר הזה, הגוי גדול להבדיל, היה יכול לומר על תרנגול הודו שיהיה דג, אם כן בודאי שאנחנו יכולים לומר מקל וחמר ומגזרה שוה שה'קוגל' הזה יהיה שוה בשוה כמו דג ובמקום דג. וחילק אחר זה עוד פעם מ'קוגל' הזה שיריים לכל אחד ואחד.
ובודאי שאין מעשה זה דבר צחות בעלמא, ומי יבוא בסוד קדושים, כי ידוע שהמאכלים הקדושים יש בהם שפע קדשה מיחד להשפיע על עם בני קדש, וכבר הבאנו בזה במקומות אחרים אודות סגלות מאכלי הצדיקים במועדים. אולם מן הנראה עוד שיש לראות במעשה זה גם מוסר השכל גדול על גדל מעלת ימי הפורים וסגלתם, שבהם יכול כל אדם, באשר הוא שם, להשתנות ולהתהפך מהקצה אל הקצה, עד שיהיה בבחינת אדם חדש ממש. וכפי שכבר הגידו רבותינו, שזהו ענין 'ורבים מעמי הארץ מתיהדים', שבימי הפורים יכולים להשתנות לטוב ולמצא את נקדת היהדות המצויה בפנימיות האדם. ובנקל יותר לבוא בזה בכח הצדיק, שהצדיק מרומם את האדם ועוזר לו להשתנות ולהיטיב דרכיו ומעשיו.
