אחרי מאבקים מתישים הצלחתי לסגור את הדלתות של האוטובוס ולהמלט
עצרתי בצומת של נתניה, ניגשתי אליו, התחלתי להזכיר לו שהוא ביקש שאוריד אותו בנתניה, אבל הוא התחיל לרטון ולצעוק. לא היתה לי ברירה. הבן אדם ביקש, אני עושה. תפסתי אותו עם המזוודה שלו, גררתי אותו מחוץ לאוטובוס...
הסיפור הבא לא אירע בפורים, אך למען האמת פלא הוא הדבר.
היה זה לילה רגיל. סהר ישנוני תלה בעצלתיים מעל גגוני התחנה המרכזית הישנה בתל אביב, והפיץ מנגהו על האבק והלכלוך שהצטברו עליהם במהלך היום. פועלים לאים חפנו לכלוך ביעיהם, והביטו בייאוש ברוח החמה הזורה את עמלם לכל עבר.
בליל של אנשים שבעי-יום השתפך אל המתחם מכל מרחבי העיר ההומה, כמו מצאו בו מפלט ומרגוע מתהפוכות היום, ומנועי דיזל פלטו עשן שחור אל החלל האביך בנהמות שואגות, משל היו מזרזים את הנוסעים לעלות עליהם פן יבולע להם.
בין המזדרזים אל רציפי התחנה המרכזית נדחף יהודי בעל ארשת פנים דאוגה. עליו להגיע לנתניה.
עכשיו. הנהגים בישרו לו בחצי-פה, כי אין קו ישיר לנתניה, אך הוא לנתניה חייב להגיע.
עליו למצוא נהג אוטובוס שכבר נלאה מלסרב לפניות הנוסעים, ולבקש ממנו כי יורידו על אם הדרך, בואכה נתניה.
משם כבר יסתדר. לשמחתו הנהג האיר לו את פניו. איש נחמד, שהביט לעברו דרך זכוכיות מגדלת והפטיר תוך הרמת גבות:
מה שתרצה. למראה פניו המופתעות של הנוסע, סיפר הנהג: היום כבר ביקשו ממני דברים קשים בהרבה, להוריד אותך בנתניה זו בכלל לא בעיה.
האוטובוס יצא לדרכו.
נוסע סקרן שישב ליד הנהג ונמנה על האנשים הבטוחים כי הנהגים הם אנשים הנהנים לשוחח שיחות של בטלה ורק מפני כן בחרו לעצמם מקצוע זה, פנה אליו: מה כבר ביקשו ממך היום? הנהג נענה לאתגר וסיפר: בצהרים עלה אדון בן חמישים, שישים או שבעים, התיישב מאחורי ואמר לי שהוא עייף מאד. עשה לי טובה, תעיר אותי בעפולה.
שמע השיחה הגיע אל מיודענו השואף נתניתה. שמורות עיניו עמדו להיעצם. זו תקופה ארוכה שהוא נתון בחרדה גדולה בעטייה של פרשה שגולל עליו שותפו לעסקים. לא ארך הזמן עד שאזר אומץ, קם מכסאו ופנה אל הנהג: אולי גם אותי תעיר, כשנגיע לנתניה?
- אין בעיה. רק תאמר לי באיזה ספסל אתה יושב.
- בספסל החמישי ליד החלון.
- לך לישון. יהיה בסדר. לילה טוב.
- ראה, אדוני, לא נעים לי לומר, אבל כשאני ישן… לפני הלילה אני שם סוללה של שעונים מעוררים סביב מיטתי, וגם אותם אני שומע רק אחרי שהשכנים מתקשרים. אז תעיר אותי חזק, אל תתבייש. בקיצור תעשה כל מה שצריך כדי להוריד אותי מהאוטובוס.
- אל תדאג אמרתי לך. אתה באוטובוס לא תשאר.
- אני מודה לך מאד, אדוני.
האוטובוס יצא מפאתי העיר.
שאון חרישי בקע ממערכת המיזוג המעולה. הנהג עימעם את התאורה הפנימית באוטובוס, ומיודענו שקע בשינה נעימה.
לימים, כשניסה לשחזר את שאירע במהלך שנתו נזכר, כי יתכן שתוך כדי שינה עלו באזניו צעקות חרון-אף וחימה, קולות של דחיפה והמולה, חבטות ומלמולים נרגשים, אך בעת שישן בנעימים לא היה לו כל ספק, כי הם היו חלק מחלום נפלא שהתרגש עליו.
האוטובוס גלש באיטיות לתחנתו האחרונה, ומיודענו ניעור לטפיחה קלה על השכם: אדוני. הגענו. חיפה.
- חיפה?
- כן. מה חשבת, נוסעים לאמריקה?
- אבל אני ביקשתי ממך לעצור לי בנתניה.
- שמע, אם היית מבקש ממני לעצור לך בנתניה, הייתי עוצר לך. מה אתה חושב? היה פה איזה נוסע שישב בספסל החמישי, בצד שמאל, כאן בצד המקביל אליך. הוא ביקש ממני להוריד אותו בנתניה, והוא הזהיר אותי, שגם אם הוא יישן חזק ולא מתעורר, אוריד אותו מהאוטובוס בכח.
אל תשאל מה היה פה.
הוא בכלל היה ער. עצרתי את האוטובוס בצומת של נתניה, המתנתי שיירד, אבל הוא לא ירד. ניגשתי אליו, חשבתי אולי הוא נוהג לישון עם עיניים פקוחות. הפצרתי בו לרדת, אבל הוא הסתכל עלי בעיני עגל. הבנתי שיש לי פה עסק עם חולה ירח.
התחלתי להזכיר לו שהוא ביקש שאוריד אותו בנתניה, אבל הוא התחיל לרטון ולצעוק, לא ביקשתי ממך, מה אתה רוצה ממני?! לא היתה לי ברירה. הבן אדם ביקש, אני עושה. תפסתי אותו עם המזוודה שלו, גררתי אותו מחוץ לאוטובוס, בסיוע של כמה אנשים טובים שהבינו מה קורה פה, ובסופו של דבר, אחרי מאבקים מתישים הצלחתי לסגור את הדלתות של האוטובוס ולהמלט על נפשי מהמשוגע הזה.
תאמין לי, כשאתה פותח את היום שלך באוטובוס, אף פעם אין לך מושג איך הוא ייגמר.
בקיצור, אם היית מבקש לרדת בנתניה, חביבי, היית בנתניה.
- אדוני הנכבד, אני הוא האיש שביקש לרדת בנתניה.
אני יושב בספסל החמישי בצד ימין, ואתה הורדת את האומלל שישב בספסל החמישי בצד שמאל…
הנהג המסור לא ידע את נפשו, ומיודענו למד לקח, כי כאשר דבר חשוב עומד על הפרק לא הולכים לישון. אם לא תשאר ער - לא תגיע...
***
החיים זורמים. שועטים. מתקדמים. רצים. עפים.
ברוך ה', אנשים רבים מאד זכו להצטרף אל לגיון לומדי הדף היומי, מתוך הפנמה והבנה, כי זה הדבר שצריך לעשות, וכשצריך - עושים.
הרימו את כוס היין של פורים, ליגמו לגימה הגונה והבטיחו לעצמכם ולביתכם, כי בשנה הבאה כעת חיה, כבר תזכו לסיים את המסכת השמינית במסגרת הדף היומי! אכן כן, מיום פורים זה עד יום פורים הבא, יילמדו שמונה מסכתות במסגרת הדף היומי.
כה לחי!!!
