רבינו משה איסרליש מקרקא זצ"ל הרמ"א י"ח אייר של"ב
רבינו משה איסרליש נולד בעיר קרקא בשנת ה"א ר"פ לאביו הגאון מו"ה ישראל איסרלן ב"ר יוסף ז"ל מקרקא.
הוא היה גדול הפוסקים בעולם האשכנזית. הרמ"א שימש רב, אב - בית - דין, וראש ישיבה בעיר מולדתו, קראקא, ומשם פרס את מצודתו על כל ערי גרמניה, פולניה וצפון איטליה. כאשר חיבר מרן הבית את ספרו השלחן ערוך, הוסיף עליו הרמ"א הגהות לפי דרכי הפוסקים האשכנזים, באופן שספר הלכה אחד שימש הן את יהדות ספרד והן את יהדות אשכנז. השלחן ערוך עם "המפה" (הגהותיו של הרמ"א) מקובל עד היום כהלכה פסוקה בישראל. הרמ"א השיב תשובות רבות בהלכה, ועסק גם בפילוסופיה ובקבלה. עליו נאמר הפתגם: ממשה (הרמב"ם) עד משה (הרמ"א) לא קם כמשה (הרמ"א).
בעקבות פרסמו של הספר בית יוסף של רבי יוסף קארו על הטור כתב הרמ"א את ספרו 'דרכי משה', כולל ביאור על הטור ובו גם עיקרי דבריו של יוסף שבמקומות רבים חלק עליהם הרמ"א; הגאות הרמ"א בשו"ע מבוססות רובן ככולן על פסקיו בספר דרכי משה. רבינו הרמ"א נתבקש לישיבה של מעלה ביום י"ח באייר- ל"ג בעומר של"ב בקראקא, ונקבר בצמוד לבית הכנסת שלו בעיר.
השבח הל"ג
סיפר הגה"צ רבי עקיבא יוסף שלעזינגער זצ"ל, בעל "לב העברי:"
רבנו הרמ"א, הגאון רבי משה איסרליש זי"ע, נסתלק לעולמו ביום ל"ג בעומר, ול"ג ספרים חיבר בחייו.
כשעמד הספדן להספידו ביקש להשמיע אף הוא ל"ג שבחים על הנפטר. עמד ומנה ל"ב שבחים ומעלות שהיה בו ברבינו, אך לא מצא עוד שבח מיוחד שישלימו לל"ג. עד שבא זקן אחד מקראקא וחשף בפני הקהל מנהג אחד שהיה לו לרבנו הרמ"א.
מדי מוצאי פורים, כשיהודי העיר שרויים בעיצומה של הסעודה, היה עוטה על פניו 'פרצוף' (מסכה) ובגדים שונים, והיה עובר במסירות מבית לבית ומזכיר ליושביו לבל ישכחו להתפלל ערבית בטרם יחלוף זמנה... איש לא ידע עד לרגע זה על מנהגו של רבנו, שכן הוא עשה זאת בהסתר ובהצנעה. השבח הזה היה השבח הל"ג.
