רבי אהרן ראטה זי"ע בעל שומרי אמונים זצ"ל ו' ניסן תש"ז
הרה"ק רבי אהרן ראטה זיע"א נולד ביום א' דחול המועד פסח י"ז ניסן תרנ"ד בעיר אונגוואר לאביו רבי שמואל יעקב זצ"ל.
בהיותו כבן ט' שנים נסע רבינו להסתופף בצל הקודש אצל הרה"ק ר' יהוסף מקאסאן זצ"ל על שב"ק, וכאשר ראה שם שאומרים הודו פסוק בפסוק בקול רם (הודו ערש"ק) כמנהג זידיטשויב, מצא הדבר חן בעיניו, ולימים הנהיג כן בקהלתו.
כשנכנס רבינו לעול המצוות נכנס ללמוד בישיבת ראדואוואנקא אצל הראש ישיבה הגה"צ ר' פנחס אדלר זצ"ל אשר מיד הבחין ברבינו שלגדולות נוצר, מסופר שבתפלת שמו"ע אחר שהראש ישיבה גמר להתפלל הורה להבעל תפלה שימתין עד שרבינו ג"כ יסיים והיה הדבר לפלא בעיני התלמידים, אמנם רבו זה כבר חזה מראש שיש לרבינו נשמה גבוהה כאשר ראה שבכל תפלה רבינו מזיעה מרוב עבודת התפלה ובגדיו נרטבים מדי יום ביומו, והעיד על רבינו שכבר מאז ראה שעתיד הוא להתעלות מעלה מעלה ולקדש שם שמים, וילהיב לבבות בני ישראל ויקרבם לאבינו שבשמים.
אח"כ נתקרב במאוד לרבו המובהק הרה"ק מבלאזוב זיע"א אשר קרבו בקירוב אחר קירוב, כאשר העיר פעם אחד החסידים הוותיקים את הרה"ק שרבינו מוצאו מאונגריה שהיה אז מדינה נאורה, ולא גדלו שם חסידי'שע בחורים, אמר לו רבינו מה אעשה שבחור זה שואל אותי כאילו שאלות מעמיקות בעבודת ה' מה שלא שמעתי מעולם.
בהגיעו לפרקו נשא רבינו את זו' הרבנית הצדקנית מרת סימא ע"ה בת הגה"צ ר' יצחק כ"ץ זצ"ל. אחר חתונתם התגורר רבינו בעיר פעסט לזמן מה, ואמר רבינו על עצמו שהיה צריך ללכת דרך של שעה למקוה, ואח"כ חזור עוד שעה, אמר רבינו די פעסטער גאסן האבן מיר מער מטהר געווען ווי די מקוה אליינ'ס, כאשר היה צריך לשמור עיניו במאוד, ואמר פעם לחתנו הרה"ק בעל דברי אמונה זי"ע שמעולם לא נכשל בראיה אסורה אפי' בשוגג.
באותם הימים הרבה רבינו להסתופף בצל צדיקי דורו, כאשר מכל אחד לוקח רבינו דרך בעבודת ה', כמו"כ קבע רבינו לעצמו שבכל שבת פרה נסע לויזניץ להסתופף בצל קדשו של הרה"ק האהבת ישראל זי"ע.
בשנות תרצ"ב (לערך) עלה רבינו לארץ ישראל, שם התחיל לבנות חבורתו בקודש, בימים ההם באו מזקני ירושלים שהכירו גדולת רבינו ורצו לקבל ממנו תורה בדרך הקבלה, ורצו לענוד לראשו עטרת אדמורו"ת שהוא ינהיגם וידריכם, אמר להם רבינו לא בזאת חפצי, אלא חפצתי בתלמידים יקרים שאלקט בעצמי ואבנה אותם ביגיע כפי כפי ערכם.
תיכף ומיד אסף לו רבינו בחורים עזובים צעירים לימים, מכל חלקי הארץ, ובימים ההם אשר נגע הציונות והריסת הדת בערה בכל הארץ, קם רבינו והיה למגדל אור לכל דורש ומבקש את ה' באמת, כאשר הדריכם לעבוד את ה' במסי"נ בעבודת התפלה, עד שבמשך הזמן גדלו הנערים והיו לפארי ירושלים.
בימים ההם אמר רבינו שא"א להיות בעולם כאשר יש ויזניצער רבי ולא יסעו אליו, ע"כ קם רבינו ויצא את ארצינו הק' ונסע להסתופף בצל הרה"ק האהבת ישראל מויזניץ זי"ע, אשר קרבו במאור פנים.
עם הסתלקות האהבת ישראל, חזר רבינו לעבר חבורותו בארץ ישראל, כאשר את החבורה בחו"ל השאיר תחת הנהגת תלמידו יקירו הגה"צ ר' יוסף מאיר פאלאק מבערגסאז זצ"ל הי"ד, אשר המשיך להנהיג את החבורה כהדרכת רבינו, וכמו"כ היו בקשרי מכתבים עד שנעקד"ה בשנות הזעם.
כאשר חזר רבינו לא"י, המשיך ביתר שאת וביתר עוז להרבות פעלים לה' ולתורתו, עד שפקיע שמיה דחבורת 'שומרי אמונים' כסגל מיוחד הצמאים לדבר ה' ורוצים להתעלות יותר ויותר במסי"נ ממש.
במשך החורף האחרון אמר רבינו כמה פעמים שמתכונן הוא אחר הפסח להתחיל בדרך חדשה להתעלות עוד ועוד להקב"ה, אמנם נגזרה הגזירה ולא זכה העולם לכך. רבינו החזיר נשמתו הטהורה ליוצרו ביום ו' ניסן שנת תש"ז, והובא לקבורה במרומי הר הזתים.
מדברי תורתו נדפסו בספרי שומרי אמונים, טהרת הקודש, שלחן הטהור, נועם הלבבות, אסיפת מכתבים, תקנות והדרכות, ועוד.
ניסיונותיו הגדולים בלימוד התורה
כתב הרה"ק רבי אהרן ראטה זיע"א ('שומר אמונים' מאמר האמונה פרק ו): ומחמת נחיצות הענין ולחזק לבבות ידידי, אספר מה שבדידי הוה עובדא בימי נעורי, שנפלו עלי נסיונות גדולות וחשכות נורא, שלא יכולתי ליקח ספר בידי, כי טעמתי טעם מרור מאד בכל דיבור, ונפשי היה קשה עלי מרוב מרירות וחשכות ונסיונות מכל צד. ונפל עלי שינה וכבידות מאד בתמידות, וזה היה במשך איזה זמן ולא היה לי למי לספר, כי אפילו ספרתי לא היה לי מי שיתן לי איזה עצה. ומרוב מרירות לבבי בכיתי הרבה לה', ולא מצאתי לי שום עזר ותרופה.
עד שפעם אחת הלכתי על קבר איזה גאון וצדיק ובכיתי שם בכי רב ועצום במר לבבי, או ח"ו שינטל נפשי ח"ו או יתהפך לבבי שאוכל לעסוק על כל פנים בתורה כאיש פשוט, ולא אהיה נדחה משני עולמות ח"ו. וברוב בכייתי נפל בלבי שאשוב לביתי ואקח לי ללמוד במסירות נפש ויעבור עלי מה. וכשבאתי לביתי פתחתי ספר ונפתח לפני הרא"ש של מקואות. ואמרתי, מוכרח אני ללמוד זה הלימוד ולגמרו אפילו בכל מיני מסירות נפש. וישבתי ללמוד במסירות נפש גדול וטעמתי ממש טעם מיתה בכל דיבור. ואמרתי, יעבור עלי מה, אפילו תצא נפשי ח"ו, אגמור זה הלימוד. ואחר שגמרתי זה הלימוד במסירת נפש גדול הטעים לי ה' פתאום אור מתוק וטעם נפלא, ונהפך לבי לאיש אחר ונכנס בי שוב חמידא דאורייתא, עד שאחר כך יכולתי ללמוד אפילו בבית מלא אנשים המדברים ולא בלבלו אותי. וכתבתי זאת לחזק לבבות דורשי ה' שבאמת אין שום הסתר בעולם ולא נבראו ההסתרות רק כדי לשברם.
(ספיר ויהלום פר' דברים ע"ט - הגה"ח רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט"א)
כסף בארנק מן השמים
לאחר שהגיע הרה"ק רבי אהרן ראטה זיע"א, בעל 'שומר אמונים', לוויצען, התחילו להיות אצלו זמנים קשים מאוד בפרנסה, וככה עברו עליו כמה חודשים, ולא ידע איך לשית עצות בנפשו בענין זה. סמוך להסתלקותו סיפר שאז באלה הימים כשהיה מצבו דחוק כל כך ולא ידע מאין יבוא עזרו, פתאום נפתח לו איזה מקור נפלא ממש בדרך נס ומופת, שזמן אחד נתפרנס מזה בדרך כבוד על מה שצריך לו מדי יום ביומו, ואחר כך על ידי מעשה ידוע נפסק הענין. ואמר שהוא מוסר את הסיפור כיצד היה, כדי שנדע עד היכן יכול בר ישראל להשיג ולהגיע על ידי מדת הביטחון בהשי"ת.
וכה סיפר: באותו זמן הוא היה בדחקות גדולה ולא השגיח על מצוקתו ושום דבר לא הפריע את התמדתו בלימודו ואת עבודתו בתפילתו, וחיזק את עצמו בגודל בטחונו בה'. פעם אחת הציק לו מצבו מאוד ויסב פניו אל הקיר ושפך שיחתו לפני קונו. שפתותיו נעות וקולו לא נשמע לשום אדם. וככה היתה תפילתו: ריבונו של עולם הזן ומפרנס לכל באי עולם מקרני ראמים ועד ביצי כינים, הלא גלוי וידוע לפני כסא כבודך את כל דחקותי ומצוקותיי, הזמן לי היום את כל הצטרכותי ולא אצטרך לידי מתנת בשר ודם. ועשה חשבון במחשבתו בבקשתו לפני יוצרו כמה ממון הוא צריך לאותו היום, וכאשר סיים תפילתו התחזק מאוד בביטחונו בה' אלקיו וצדיק באמונתו יחיה, ותכף פתח את הארנק שלו ומצא שם כסף כפי הצטרכותו לאותו היום. וכה עשה מידי יום ביומו ומצא די מחסורו שנתנו לו מן השמים כפי שביקש מהשי"ת. וככה עבר עליו חצי שנה.
וסיבת הפסקת השפעתו מן השמים היתה, אשר אשת בעל הדירה שהיתה צדקת גדולה הכירה את מעשי תקפו וקדושתו כאשר העידו חז"ל (ברכות י.) 'אשה מכרת באורחין יותר מהאיש', והיא הרגישה בדבר, כי ראתה שבכל פעם הוא מקבל מביתו סכום כסף כדי מחיתו והצטרכותו, וזה כבר ששה חודשים אשר לא קיבל שום מכתב ולא כסף, ועם כל זה הוא משלם כמקודם לבעלה שכר דירה, וגם עבור כביסתו וכדומה, ומגודל התפלאותה על דבר זה הציקה לו הרבה פעמים ושאלה: מהיכן מקור כספו, ומחמת שלא רצה להוציא שקר מפיו וגם מפני שרצה להיפטר ממנה שלא תבלבלהו יותר גילה לה את מקור השפעתו ומאותו יום ואילך נפסק הדבר.
