הרה"ק רבי קלונימוס קלמן עפשטיין זי"ע בעל 'מאור ושמש' א' תמוז תקפ"ג

בעיר ניישטאט שבפולין, נולד רבינו לאביו ר' אהרן הלוי עפשטיין, ולאמו מרת צילקא, בסביבות שנת תקי"א האירה שמשו של רבינו.

כאשר היה רבינו ילד קטן עקר אביו מניישטאט לקראקא בתקוה למצוא שם את פרנסתו, בקראקא היה לאופה, היות ולא השיגה ידו של ר' אהרן לשלוח את בנו קלמן למלמד, קלמיש'ל הקטן, על אף שניחן בראש חריף ובכשרונות, היה נוטל את הכעכים שאביו אופה ומוכר אותם בשוק, בכדי לסייע בפרנסת המשפחה הגדולה.

רבינו היה תלמיד מובהק להרה"ק רבינו אלימלך מליז'ענסק זי"ע, ויצק מים על ידיו כפשוטו ממש, בקיימו בנפשו 'גדולה שימושה', במשך זמן רב, והיה שימושו חביב ביותר על רבו. לאחר פטירתו דבקה נפשו בתלמידו הגדול החוזה מלובלין, שהחשיבו והעריצו כאחד מגדולי החבורה, בד בבד לא מנע עצמו מלשאוב מבארם של כל צדיקי החסידות האחרים, כדוגמת הרה"ק רבי זושא מאניפולי, הרה"ק רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב, הרה"ק רבי משה מפשעווארסק, הרה"ק רבי מרדכי מנשכיז, הרה"ק רבי מנחם מנדל מרימינוב, ועוד עשרות מצדיקי הדור ההוא, בעפר רגליהם התאבק משחר ימיו ועד זקנה ושיבה. וכהגדרתו של הרה"ק רבי בן ציון מבאבוב הי"ד שהיה רבינו 'מיחידי סגולה שאפילו אחר שנעשה לרבי עדיין נשאר חסיד'. ובזה היה דוגמא ומופת לבני דורו.

בספרו הקדוש מאור ושמש שנתקדש בחיבה על ידי צדיקי החסידות לגווניה, עד שהיו שכינוהו 'שולחן ערוך לחסידות', הנחיל רבינו לדורות מתורותיהם הדרכותיהם והנהגותיהם של רבותיו הצדיקים, על ספר קדוש זה התבטא הרה"ק רבי אריה לייבוש מווישניצא בעל אריה דבי עילאי; 'כי יש בכח הספר ליטול נשמה מגוף האדם לכבסה וללבנה היטיב, ולהחזירה כבריה חדשה', וכן רמז גם בהסכמתו. וכבר הגאון רבי דוב בעריש מייזליש אב"ד קראקא בהסכמתו לספר העיד כי; אף כי אינני מעדת המתחסדים, מפיו לפידים יהלוכו להלהיב לב קוראיו ביראת ה' ואהבתו. ואילו הרה"ק רבי שלום מבעלזא אמר בראותו את הספר מאור ושמש, כי ידע והכיר במעלתו וחשיבותו של רבינו עוד בלובלין, אולם גדלות נעלה ונפלאה שכזו, לא פילל מעולם.

כבה נר המערבי, סיפר בנו הגוטער יוד, שבשנות מחלתו של רבינו, בא פעם לחדר אביו, ומצא אותו שוכב על הארץ בפישוט ידים ורגלים, ובוכה מאין הפוגות באמרו; רבונו של עולם חוס וחמול עלי נפש העני שלא אמות ח"ו בלא תשובה שלימה לפניך. רבינו השיב את נשמתו הזכה ליוצרה בא' בתמוז תקפ"ג, כבן שבעים ושתים שנה, ונטמן בבית החיים החדש בקראקא, זי"ע.

כוחו הגדול בתורה הק'

לפי שמועה אחת סבל רבינו מהתנגדות לדרכו גם בבית אביו כאשר התאספו פעם בני המשפחה יחדיו ביומא דפגרא, וכל אחד מאחיו הלומדים השמיע דברי תורה וחידושים כמיטב יכלתו, העיר מישהו פתאום כי קלמיש"ל שלנו במקום להשמיע פלפולא דאורייתא 'ילך ויסיק את התנור' כפי שלמד אצל רבו בליזענסק,

אותה שעה הרגיש רבי קלונימוס שחובה מוטלת עליו להודיע כמה גדול כוחם של החסידים בלימוד התורה באשר הם לומדים בלא היסח הדעת מנותן התורה יתברך שמו, ופתח לדרוש על אתר בסוגיות הקשות בש"ס דברים מופלאים שהעמידו בצל את שאר החידושים והראו בעליל מה רב גדלו וגבורתו במלחמתה של תורה.

(גל' ליזענסק)

למה נפל הכוס תה מידיו

בספר חקל יצחק למוה"ר יצחק אייזיק מספינקא הי"ד פרשת במדבר מביא ששמע מאביו האמרי יוסף זי"ע, שפעם השתוקק רבי קלמיש"ל לשמש את רבו לילה אחד כדי לראות סדר עבודתו וביקש רשות על זה ונתן לו ויהי כחצות הלילה בשמעו שהרבי כבר עוסק בעבודתו הקדושה הכין עבורו כוס תה ולקח בידו להכניס אל חדרו. אולם בפתחו את הדלת ראה זקן אחד שמראהו נורא יושב אצל הרבי ומרוב פחד ורעדה נסוג לאחור והכוס נפלה מידו והתה נשפך, משחלפו שעות מספר חשב לעצמו הרי עדיין לא שתה הרבי חמין והכין מחדש כוס תה והכניס אל הצדיק פנימה, ולא ראה אצלו אף אחד. 

שאל אותו הרבי מדוע התאחר כל כך סיפר רבי קלמיש"ל מה שאירע לו בפעם הראשונה, חזר הרבי ושאל האם הספיק לכל הפחות להביט בפניו של אותו זקן, והוא השיב שמרוב פחד לא הביט לעברו כלל לשמע דבריו הגיב הנועם אלימלך במילים אוי לו לבן שאינו מסוגל להביט בפני אביו - כי אותו הזקן היה אברהם אבינו ע"ה. 

(חקל יצחק – פר' במדבר)