הרה"ק רבי פינחס מקאריץ זיע"א י' אלול תר"ס
רבינו נולד בשנת תפ"ח בעיר שקלוב שברוסיה הלבנה, לאביו רבי אברהם אבא, עקב עלילת דם נאלץ רבי אברהם ובני משפחתו לעקור מרוסיה ועבר להתגורר במיראפולי בוואהלין, שם בא רבינו בברית הנישואין עם בת רבי יונה ואיטוייל מסלאוו, בשמעו על מרן הבעש"ט הק' זיע"א נסע אליו ודבק בו בכל נפשו, ועל פי הוראתו עבר רבינו להתגורר בקאריץ.
אחרי כ' שנים שישב בקאריץ יצא משם מטעמים הכמוסים ועבר לאוסטראה בה ישב ח"י שנותיו האחרונות ומשם בקע אורו למרחקים.
בשנת תקנ"א גמר בליבו לעלות לארץ ישראל ולהשתקע בעיר הקודש צפת, [באמרו שרצונו מאוד לישב באחת מערי מקלט שקולטת הרוצח וממילא יכולין להיחבא שמה, והוסיף, שצפת היא 'קדש' מערי מקלט הנזכרין בספר יהושע] אולם בעודו בראשית דרכו כשהגיע לשפיטווקא נתבקש לישיבה של מעלה, ושם מנו"כ.
תורתו ונפלאותיו כתובים עלי ספר 'אמרי פנחס' ו'מדרש פנחס' זי"ע.
סגולה לזרע של קיימא להיות בשמחה
מעשה היה אצל הרה"ק רבי פנחס מקאריץ זיע"א שהיה פעם בעיר אחת שדר שם בנן של קדושים שלא היו לו בנים, ונכנסה אשתו אצל רבי פנחס, וביקשה שיבטיח לה שתיפקד בזרע של קיימא, השיב לה רבי פנחס, דהסגולה היא להיות בשמחה. וראיה לזה מן התורה ומנביאים ומכתובים: תורה, כמו שנאמר 'ותצחק שרה בקרבה', והיינו, שהיתה שרה אמנו בשמחה. נביאים, כמו שנאמר 'רני עקרה לא ילדה פצחי רנה וצהלי', אם יש מצב של 'רני עקרה לא ילדה' אזי 'פצחי רנה וצהלי', שתהיה האשה בשמחה. כתובים, כמו שנאמר 'אם הבנים שמחה', אם יש בנים אזי הוא מפני שהיתה בשמחה. אותה אשה שהיתה פקחית שאלה לרבי פנחס: אם כן כתיב אחר כך בפסוק 'ויאמר ה' אל אברהם למה זה צחקה שרה', אמאי שאל הקב"ה למה צחקה שרה, הלא עשתה זאת לשם סגולה. השיב לה רבי פנחס, דאין הכי נמי סגולה יש לעשות רק כאשר רבי מברך ולא כשהקב"ה בעצמו
(ספיר ויהלום בראשית תש"פ - להגה"ח ר' מנחם מנדל פומרנץ שליט"א)
הקפיד להניח תפלין עכ"פ קודם "לעולם יהא אדם"
הקפיד עכ"פ להניח תפלין קודם "לעולם יהא אדם", כדי שלא לומר אפילו ק"ש קטנה בלא תפלין, בשם הבעש"ט ז"ל, גם פרשת התמיד והקטורת היה מקפיד לומר דוקא בתפלין כי עולם עשיה צריך ג"כ מוחין.
