הרה"ק רבי נח מלעכוויטש זיע"א

רבינו רבי נח מלעכוויטש נולד בשנת תקל"ה לאביו הרה"ק רבי מרדכי מלעכוויטש. היה תלמידם של אביו ושל הרה"ק רבי ברוך ממז'יבוז'. מנעוריו הסתיר את הנהגותיו עד שהחל לכהן באדמו"רות.

אחרי פטירת אביו בי"ג בשבט תק"ע נסע ביחד עם חברו הרה"ק רבי מיכל מלעכוויטש לשאול בעצת רבי ברוך ממז'יבוז' בעניין קביעת ממלא המקום לאב, והוא הורה להם "שרבי נח ינהיג ורבי מיכל יסייע".

לא נהג לומר דברי תורה ברבים. בשל כך קרא עליו תלמידו רבי משה מקוברין את הפסוק (ספר תהילים, פרק י"ט, פסוקים ד'-ה') "אין אומר ואין דברים", ובכל זאת "בכל הארץ יצא קוום".

בתחילת אדמו"רותו ראו תלמידיו שאינו מתנהג בכמה דברים כאביו, וכאשר שאלוהו על כך ענה: "אני עושה ממש כאבי; אבי לא חיקה שום אדם, ואני גם לא מחקה שום אדם.

כאביו שימש כנשיא קופת מעות ארץ הקודש מטעם כולל רייסין, ופעל רבות למען חסידי ארץ ישראל והזהיר מאוד את חסידיו לבל יעבור יום בלי נתינת מעות ארץ ישראל.

רבינו עלה בסערה השמימה בח' בתשרי שנת תקצ"ג.


'אני מאמין' הוא תפלה ובקשה מהשי"ת

פעם ישב הרה"ק רבי נח מלעכוויטש זי"ע בחדרו הסמוך לבית המדרש, ושמע איך שאחד החסידים אומר סדר "אני מאמין", ובהגיעו לומר "אני מאמין, שהבורא יתברך שמו גומל טוב לשומרי מצותיו ומעניש לעוברי מצותיו", היה חוזר עליהם בינו לבין עצמו פעמים רבות, כשהוא שואל את עצמו שאינו מבין את האמור [ובלשונו "איך פארשטייא דאס נישט"].

יצא אליו הרה"ק מלעכוויטש ושאלו במה הוא מתקשה להבין, נענה החסיד בצער ובלב נשבר "אינני מבין איך הנני אומר 'אני מאמין', ממה נפשך אם מאמין אנכי איך אוכל לעבור עבירה, ואם אינני מאמין באמת איך הנני מעיז לומר 'אני מאמין', הרי במילים אלו אני משקר...", הרגיעו הרה"ק מלעכוויטש והשיב לו מיניה וביה "העולם אומרים, ש'אני מאמין' הוא תפלה ובקשה מהשי"ת שיזכה להאמין", לכן הגם שאינו אוחז במדריגה זו מ"מ מבקש הוא שיזכה לכך. בשמוע כן החסיד התלהב ואמר "רעכט, רעכט, 'אני מאמין', רשב"ע איך זאל גלויבען, איך זאל גלויבען" [-צודק, ומעתה הנני אומר 'אני מאמין', כי הנני עומד ומבקש מאת ה', שאזכה להאמין באמת]...

(ספר 'אור ישרים' חלק 'אמרי חן', עמוד סד)