הרה"ק רבי משה מלעלוב זי"ע י"ג טבת תרי"א
רבינו נולד בשנת תקל"ז בעיר לעלוב לאביו הרה"ק רבי דוד מלעלוב זי"ע ולאמו הצדיקת מרת חנה ע"ה.
כבר בהיותו ילד קטן שמר אביו עליו מכל משמר, וגידלו וטיפחו בגינוני קדושה וטהרה לאהבת תורה ויראת שמים. במעלליו התנכר הנער בשקידתו הנפלאה בתורה בהתמדה עצומה, ופקע שמו כעילוי מופלג חריף ובקי בחדרי התורה.
רבינו זכה לנסוע להרה"ק הרבי מלובלין זי"ע, והיה מתלמידי היהודי הק' מפרשיסחא זי"ע שכיבדו והעריצו עד למאוד. ואכן לאחר פטירת זוגתו הראשונה של רבינו, נשא רבינו בזיוו"ש את הרבנית הצדיקת מרת רבקה בתו של היהודי הק'.
טמיר ונעלם היה בכל הליכותיו, והתנהג עצמו תמיד בהצנע לכת ובענוה להפליא. אף גם רצה ליהנות מיגיע כפיו, ומסופר שפתח לעצמו חנות למכירת מלח לפרנסת ביתו, וחי חיי צער ודוחק.
אמנם צדיקי דורו הכירו ברום מעלתו וגודל קדושתו של רבינו, ופעם אחת כששבת בלובלין אצל הרבי מלובלין זי"ע, כיבדו הרבי מלובלין שיעשה 'קידוש' על שולחנו הטהור, וגם נתן לו את כוסו במתנה לאחר השבת. מני אז נתפרסם שמו של רבינו ורבים נהרו אליו, ובתוכם הרבה מחסידי אביו הרה"ק רבי דוד זי"ע שדבקו בו בעוז.
בשנת תר"ג נתמנה רבינו לכהן פאר ברבנות עיר פשעדבורז מקום כהונת רבותיו הק' הרה"ק רבי ישעי' מפשעדבורז זי"ע והרה"ק רבי ישכר בער מראדאשיץ זי"ע. המוני חסידים נסעו אליו לפשעדבורז והתחממו לאורו הגדול. עד שנת תרי"א בו גמר רבינו אומר להגשים את חלומו ולעלות ולהשתקע בארה"ק ולהחיש את הגאולה.
רבינו נפרד מצדיקי דורו ונסע לארץ ישראל, אך משזכה לחונן את עפרה, נחלש רבינו עד למאוד וכעבור זמן קצר נסתלק לחיי העולם הבא. ידוע שביומו האחרון עלי אדמות ביקש שישאוהו במיטתו לכותל המערבי, ואמר שאם יזכה להגיע אל הכותל יוכל לפעול ולהביא את הגאולה, אך הערביים התנפלו עליהם ביריית אבנים, ומפאת סכנת הנפשות הוכרחו להסתלק משם ולא זכה להגיע לשריד בית מקדשינו. בו ביום נסתלק רבינו, והובא לקבורה בהר הזיתים סמוך קברו של זכריה הנביא.
קביעות עתים לתורה סגולה נפלאה לפרנסה
מסופר, סוחר אחד התלונן לפני הרה"ק רבי משה מלעלוב זי"ע על 'עסקיו' המוצלחים שהחלו לרדת מטה מטה רח"ל, שאלו הרה"ק האם הוא קובע עתים לתורה, נענה האיש שאין לו כל 'קביעות' בתורה.
אמר לו הרה"ק, איתא בגמרא (תענית כה, ב) שזוגתו של רבי חנינא בן דוסא בכתה בפניו על מצבם הדל, התפלל ר"ח ויצתה כמין פיסת יד והושיטה לו רגל אחד משלחן של זהב, בלילה ראו בחלום שכל הצדיקים אוכלים לעתיד על שולחן של זהב עם שלשה רגלים, ואילו הם יושבים על שולחן עם שתי רגלים, מיד הבינה שהיא קיבלה בזה את שכרה דלעתיד והתחרטה על קבלת המתנה 'בעי רחמי ושקלוהו, תנא גדול היה נס אחרון יותר מן הראשון, דגמירי דמיהב יהבי מישקל לא שקלי', פי' גדול הנס שנטלו חזרה את הרגל, כי בדרך כלל נותנים השפעות טובות מן השמים ואין נוטלים חזרה.
ואמר הרה״ק הרמז בזה, שכאשר האדם מקיים ״גמירי״ אם תקבע שיעור קבוע בגמרא, תזכה שיתקיים בך ״משמיא מיהב יהבי״ שיתנו לך מן השמים פרנסה בהרחבה, ״ומישקל לא שקלי״ מה שבידך לא יאבד ממך, וכן הוה, שהלה קבע לו זמן לשקוד על דלתי ביהמ"ד בקביעות, ומאז חזר לעלות מעלה מעלה ולהצלחה מרובה.
סגולה גדולה לישועה – לערוך סעודת הילולא לטובת נשמתו
סגולה ידועה עוברת בין צאצאי לעלוב כל השנים, להשתתף ולנדב לסעודת הילולא, וזוהי סגולה גדולה לישועה.
וכך מפרסם נכדו המשפיע הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א (הובא ב'באר הפרשה'), שהרה"ק מלעלוב אמר קודם פטירתו, "כל מי שיפעל לכבוד הילולא שלו ישיב לו טובה משמי מרומים" - על כן עצה היעוצה לכל מי שצריך לישועה - שיפעל דבר מה למען הילולת הצדיק - אם בהעמדת 'לחיים', בהדלקת נר וכיוצא בזה, זכותו תגן עלינו אמן.
יום זה מסוגל להיוושע בשנת בצורת
מקובל בשם הגה"צ רבי שמואל סלנט [רבה של ירושלים] שאין להתחיל לומר תפילת "ועננו בורא עולם" -התפילה על עצירת גשמים, לפני י"ג טבת, יומא דהילולא דהרה"ק ר' משה מלעלוב. משום שיום זה מסוגל להיוושע בשנות בצורת.
