הרה"ק רבי מרדכי מלעכוויטש זי"ע י"ג שבט תק"ע

הרה"ק רבי מרדכי מלעכוויטש זי"ע נולד בשנת תק"ב לאביו הרה"ח רבי נח ז"ל. רבי נח היה פרנס העיר נעשוויז. והיה מגזע הגאון הקדוש רבי מרדכי יפה בעל הלבושים, שעל שמו נקרא הרה"ק מלעכוויטש.

בהיותו פעוט זכה לברכת קדשו של הרה"ק רבי אהרן הגדול מקארלין זי"ע כאשר נקלע לעירם.

בגיל יב דרש בבית הכנסת הגדול בווילנא פלפול נפלא אשר הדהים את כל שומעיו. בימי נעוריו התקשר אל רבו הרה"ק רבי שלמה מקארלין, ולאחר הסתלקות רבו הק' מילא את מקומו ואף היה נשיא קופת "מעות ארץ ישראל" דליטא. בין גדולי תלמידיו היה הרה"ק רבי משה מקאברין זי"ע.

נתבקש לישיבה של מעלה בי"ג שבט תק"ע.

 חסיד צריך להאמין

אחד מחסידי הרה"ק רבי מרדכי מלעכוויטש זיע"א, ר' מאיר, היה לו שותף ושמו ר' גרשון, והיה מתנגד. וכמה פעמים הפציר ר' מאיר בשותפו שיסע עמו אל רבו הקדוש ולא אבה. פעם נזדמן שהיו שניהם בלעכוויטש לרגלי מסחרם, וביקש ר' מאיר מר' גרשון שילך עמו לבית רבו. נעתר לו ובאו שניהם אל הרב הקדוש מלעכוויטש לעת האוכל, וראה ר' מאיר ששותפו ר' גרשון נתפעל מאד. וכשיצאו, שאל ר' מאיר את שותפו: מה זה שנתפעלת כל כך מפעם ראשונה שבאת. השיב ר' גרשון: ראיתי שהיה בקדושה כל כך, והיה אוכל בבחינה שכהן גדול עובד עבודה. ובא ר' מאיר בתרעומת אל רבו ושאלו: היתכן אשר זה שבא פעם ראשונה ראה תיכף עבודתכם, ואני נוסע זה כמה ואיני רואה. השיב לו הרב הקדוש מלעכוויטש: הוא מתנגד וצריך לראות, ואתה חסיד וצריך אתה להאמין. 

(ספיר ויהלום ראה ע"ט - להגה"ח ר' מנחם מנדל פומרנץ שליט"א)

הדיבור הראשון ששמע מרבו מלעכוויטש

הדיבור הראשון ששמע הרה"ח רבי שלמה זלמן לידר ע"ה מהרה"ק רבי מרדכי מלעכוויטש זיע"א ונחרט במוחו היה: 'מקשה אחת זהב טהור' – 'איין שווערע זאך איז אריינער גילדן'. כלומר: 'דבר קשה הוא מאד שיהיה הכסף נקי וללא חששות'. ואותו שם לו לדרך ועיקר בכל דרכי חייו.

רבו הסיפורים על זהירותו במשא ומתן באמונה ובמטבע כשר עד להפליא. סיפר הרה"ח רבי יצחק דוד לידר ז"ל ששמע מפי ש"ב הישיש רבי זלמן איוויענסקי ז"ל ששמע מהרה"ק רבי אהרן מקוידנוב זיע"א, כי רבי שלמה זלמן לידר היה מתפרנס מבית מלון 'ארענדע' שהיתה שייכת לפריץ גוי, והוא היה חוכרו ומשלם שכר לפריץ. הפריץ העריצו מאוד, וזאת למרות שבכל פעם שהיה נפגש עימו היה מוריד את עיניו ונמנע מלהסתכל בפניו, מחמת האיסור להסתכל בפני גוי. והנה רבי שלמה זלמן ז"ל היה מטופל במשפחה ופרנסתו מהמלון היתה זעומה ולא הספיקה לפרנסתו. הציע לו אחד מידידיו שמכיוון שלפריץ יש לו כל כך אימון בו, יבקש מאיתו שימסור לו למכירה תוצרת חקלאית שבאחוזתו, כגון חמאה, פשתן, דונג וכדומה, ובזה ירויח ויתפרנס בהרחבה. רבי שלמה זלמן קיבל את הצעת ידידו ופנה לפריץ בבקשה שימסור לידו את הפצת התוצרת החקלאית אשר באחוזתו. הפריץ קיבל את הצעתו בשביעות רצון ומסר לו את כל תוצרת אחוזתו להפצה. ואמנם רווח לו כי הרויח יפה. בעונה הבאה סירב רבי לשמה זלמן להמשיך למכור את התוצרת החקלאית של הפריץ. כשפנה אליו הידיד ההוא בתמהון על סרובו, ובפרט אחרי שאשתקד הצליח כל כך והרויח יפה יוצא מהכלל. השיב לו רבי שלמה זלמן: כשהיו ברשותי ובבעלותי היחידה כל מיני התוצרת החקלאית, הרגשתי בליבי שאני יכול מדי פעם לייקרם ולהרויח יותר, ועסקים כאלה שאצפה להרויח מצרת רבים, לא הם ולא שכרם.

(ספיר ויהלום במדבר ע"ט - להגה"ח ר' מנחם מנדל פומרנץ שליט"א)