הרה"ק רבי מרדכי לייפער זיע"א מנדבורנא ט"ו תשרי תרנ"ה

אורו של הרה"ק רבי מרדכי נולד בשנת תקפ"ה ביום י"ט אייר, בעיר בישטנא בבית אביו, הרה"ק רבי ישכר בער מנדבורנא זיע"א.
משנות נעוריו, הצטיין בהתנהגותו, בדרכו הקדושה, בתפילותיו הארוכות ובהתמדתו העצומה בלימוד התורה במסירות נפש ממש תוך שהוא מדיר שינה מעיניו וכל כולו קודש קדשים לה'.
דודו זקנו הרה"ק רבי מאיר מפרעמישלאן זיע"א, היה מחבבו ביותר ומראה זאת בכל הזדמנות לעיני כל, מרבה לדבר אודות נשמתו הגבוהה. כאשר פגש באבי רבינו אמר לו, מבקש אני ממך שתשגיח עליו, הוא ממעט באכילה.
נתייתם מאביו בגיל רך, ומאז גדל בבית דודו זקינו הרה"ק רבי מאיר מפרעמישלאן, אשר הסמיכו להיות בעל רוח הקודש ופועל ישועות לאלפים, לפי הוראת דודו, נסע בזאת חנוכה תר"ט להרה"ק מרוזין זי"ע שגם הוא סמך ידיו עליו.
כיון שאחיו הגדול הרה"ק רבי אהרן אריה לייב זיע"א הנהיג עדתו בנדבורנא, נדד רבי מרדכי בכמה קהילות בגאליציא, עד שהתיישב במארמרוש שבהונגריה בשנת תרכ"ה בעיירה בושטינא.
צדיקי דורו העריכוהו כעובד ה' מופלא, סלל דרך בחסידות משלו אשר רבים לא הבינו, היה למעלה מן הזמן בתפילותיו וגם בסעודותיו. חלונות ביתו אטומים היו בקרשים, ונרות גדולים דלקו בו, כאשר אין היושבים בו יודעים אם יום או לילה עתה.
סעד ליבו פעם ביום, והמעיט באכילתו ביותר, אכל מאכלים שאחרים לא היו מסוגלים לאוכלם, שתה מים בלבד, לפעמים לא נגע במזון כלל, וסעודות כל השבוע הצטברו על שלחנו עד ערב שבת קודש. כמעט שלא ישן. חי בענווה ובצמצום ונהג בפרישות ובנקיות. בעל צדקה גדול, את כספו חילק לעניים, ותושבי עיירתו קיבל ממנו חינם עצים להסקה.
עמל להשריש אמונה בקרב הבאים אליו, נסע למקומות רבים לקרב יהודים, ופיזר הון תועפות למזונותיהם ולכל מחסורם.
בשנה האחרונה טרם הסתלקותו מן העולם, אמר, הלא הקב"ה מקיים כל התורה, איך מקיים השי"ת מצוות אתרוג. אלא השי"ת לוקח אליו את הצדיק הנמשל לאתרוג הדר, ומריח ממנו, אז הוא מקיים מצות אתרוג. איש מהנוכחים לא הבין למה ירמזו דבריו הקדושים.

(מאמר מרדכי)

הנהגותיו בקודש בימי חג הסוכות

בחג הסוכות לא יצא רבינו מסוכתו, את תפילותיו ושולחנותיו הקדושים, עורך היה בסוכה. בתפילות ובפרט בעת הנענועים בהושענות, עמד בלהב אש קודש, כשהוא מוסר נפשו לפעול ישועות גדולות ונשגבות עבור כלל ישראל.
מדקדק היה במצוות לקיים כל מצווה ומצווה כראוי בכל פרטיה ודקדוקיה, במיוחד במצוות ארבעה מינים. מידי שנה רכש כמה ארגזים מלאים אתרוגים, עד שמצא אתרוג מהודר בתכלית ההידור עבורו.
כמו כן היו קונים ארגזים מלאים לולבים לצורך כל ימי החג. כי בעת נענועיו היה הלולב נשבר כשהחל לנענעו מרוב התלהבות אש קודש שיקדה בו, על ידו עמד הגבאי, וכאשר נשבר הלולב, החליפו בלולב חדש.
שנה אחת לא מצא אתרוג כאוות נפשו הטהורה, לאחר שברר לעצמו אתרוג כלשהו, ניגש עמו לארון הקודש קודם יום הכיפורים, הכניסו ואמר בזה הלשון, "אם מרדכי'לה יחזור בתשובה, יהיה לו אתרוג נקי".
וראה זה פלא, במוצאי יום כיפור ניגש לארון הקודש והוציא את האתרוג, והנה הוא נקי ומהודר כאוות נפשו. (רזא דעובדא).
הקפיד לטול לולב שארכו ט' טפחים, ואמר רמז על זה שכן מצינו בציצית. כשם שבציצית על הענף להיות שני פעמים כמו הגדיל שהוא מקום הכריכות והקשרים, כי שיעור הגדיל ארבעה גודלין, שהוא שליש מהענף. כך גם בלולב, צריך להיות החלק שמעל ההדסים והערבות, שני פעמים כמו החלק שבתוך ההדסים והערבות. הם צריכים להיות ג׳ טפחים, ולמעלה הלולב פעמיים כמותם, ששה טפחים. לכן שיעור הלולב ט' טפחים.
ואם תאמר, מנין לנו ללמוד את הלכות הלולב מהציצית, באשר ציצית בגימטריא תרי"ג עם ה' קשרים וח׳ חוטין כמו שמובא במדרש תנחומא, וכן האתרוג עם הג' מינים בגימט' תרי"ג. על הלכה זו אמר, שהיא אחת מההלכות עליהן אמרו חז"ל שנשתכחו בימי אבלו של משה רבינו.

*

'לולב' בגימטריא 'חײם', על כן מן הראוי לו שיהא ארוך, בזכותו יהיו לנו חײם ארוכים.