הרה"ק רבי מנחם מענדיל רובין מגלאגוב זי"ע ל' אב תרל"ג
רבינו נולד לאביו הרה"ק רבי אשר ישעיה מראפשיץ ולאמו מרת ראצה בת הרה"ק רבי נפתלי צבי מראפשיץ, ונקרא על שם אבי אבי אמו רבי מנחם מענדיל מלינסק.
נתחנך על ברכי זקינו הק' מראפשיץ. נשא את מרת חוה אסתר בת הרה"ק רבי מאיר הלוי מאפטא בעל ה"אור לשמים". עם פטירת אביו נתעטר באדמורות ורבנות בעיר גלאגוב.
המשותק שהתרפא בדרך לחופת הרה"ק מגלאגוב
סיפר הרה"ק רבי איציקל מפשעווארסק זי"ע כפי ששמעו מפ"ק של הרה"ק רבי יחזקאל משינאווא זי"ע, ומעשה שהיה כך היה, אל הרה"ק רבי מאיר מאפטא זי"ע בעל ה'אור לשמים' הגיע יהודי שחלה במחלת השיתוק רח"ל כמשך עשר שנים, והיה משותק ברוב חלקי גופו ולא היה יכול ללכת, וביקש להתברך מפיו ברפואה שלימה, באותה תקופה עמד הרה"ק רבי אשר ישעיה מראפשיץ זי"ע [חתנו של הרה"ק רבי נפתלי מראפשיץ זי"ע] להשיא את בתו עם הרה"ק רבי מנחם מנדל מגלאגוב זי"ע, לכן יעצו הרה"ק מאפטא שישכב על הארץ בדרך אשר יעבור שם הרה"ק מראפשיץ בעת הילוכו לחופת נכדתו, וינצל שעת שמחת צדיקים להתברך מפה קדשו, אולי משם תצמח הישועה, וכן עשה, ויהי כאשר היה הרה"ק מראפשיץ בדרך לחופה נדהם לראות יהודי שוכב על הארץ, וחשב שברצונו לשמח את החתן והכלה, ולכן עושה מעשה זה, על כן הכה בו במטהו וזעק עליו "תברח מכאן", ואכן צדיק גוזר והקב"ה מקיים [אף אם הצדיק אינו מכוון לכך] וקם החולה וברח על רגליו כאחד האדם.
מיד נעשה מהומה גדולה בעיר, שפלוני המשותק התחיל פתאום ללכת בדרך נס ופלא ותהום העיר, משהבחין בכך הרה"ק מראפשיץ שאל את מקורביו מה פשר המהומה, והשיבו לו על הנס הגדול שאירע בזכותו ובהבל פיו, בשמוע כן הרה"ק מראפשיץ הסגיר עצמו בחדר במשך שלשה ימים מרוב בושה. כי הוא עצמו השתדל תמיד להסתיר מדריגותיו וכוחותיו, ועתה כאשר שלא מרצונו נתגלה אפס קצהו מגדלותו, שע"י הבל פיו המשיך לרפואה וישועה ליהודי שהיה משותק במשך שנים רבות, לכן לא היה יכול לצאת ולהראות פניו החוצה מפני הבושה.
