הרה"ק רבי יעקב ישראל טוורסקי מטשערקאס זי"ע בעל עמק התפילה י"ג אלול תרל"ו
רבי יעקב ישראל נולד בשנת תקנ"ד בבית אביו, הרה"ק רבי מרדכי זיע"א המגיד מטשערנוביל, שהיה חתנו של הרה"ק רבי אהרן הגדול מקרלין זיע"א. היה זה ארבע שנים לפני הסתלקותו של זקנו בעל "מאור עינים" זיע"א, ועד ליומו האחרון של הסב הקדוש, היה שרוי במחיצתו וסופג אל תוכו מן האוירה הטהורה בד' אמותיו.
מקטנותו הכירו עליו כל רואיו שנוצר לגדולות, הצטיין משחר ימיו בגדלות המוחין ובגינוני קדושה. כשמלאו לרבינו עשר שנים, התיתם מאמו, בגיל חמש עשרה, היה לחתנו של הרה"ק רבי דוב בער מליובאויטש זיע"א, בנו של בעל התניא.
שמחת הנישואים נערכה בשנת תקע"א, בצל הסבא בעל התניא בעיר לאדי. בשנתיים הבאות ישב רבי יעקב ישראל במחיצתו של אדמו"ר הזקן, וזכה לקנות ולקבל מפי קדשו קניני תורה וחסידות, למרות שלא הסכין מימיו בנוסח חב"ד, ורבים היו ההבדלים בין הדרך החדשה שנתגלתה לפניו לשיטת אבותיו הקדושים מטשערנוביל.
כבר בשבת הראשונה לאחר הנישואין, כאשר השמיע "בעל התניא" תורה על שולחנו הקדוש בלאדי באוזני המסובים כדרכו, הבחין שמקומו של רבי יעקב ישראל החתן החדש, נפקד. הוא שלח לקרוא לו, הושיבו לידו, ואמר לו "רצוננו שתקשיב".
לאחר שסיים את דבריו הקדושים, שאלו האם הבין את מאמרו, השיב רבינו שאוזנו כלל לא קלטה דבר ממה שהשמיע. שאלו הרבי, "והלא ישבת כאן בשעת אמירתי, וכיצד לא שמעת", התנצל רבי יעקב ישראל שלא קיבל רשות מאביו לשמוע את דברי החסידות בנוסח חב"ד, ו"לעולם כל דבר אשר אין לי עליו רשות מאת אבא אינני שומע".
ההסבר נשא חן בעיני הרבי, והוא הפציר בו ליטול רשות מאת אביו בהזדמנות הראשונה שיפגוש בו. משניתנה רשותו של המגיד מטשערנוביל, החל להקשיב ולקלוט את דברי התורה של נוסח חב"ד ממקור ראשון
לא ארכו לו הימים במחיצת חותנו זקנו, כעבור שנתיים בשנת תקע"ג, נפטר הרבי כשהוא גולה ונודד ממקום מושבו, בשעת פלישת נפוליאון לרוסיה.
בחמש עשרה השנים הבאות ישב רבינו בחצר הקודש של חמיו רבי דובער, שהשתקע בעיר ליובאויטש, ומילא את מקום אביו בהנהגת החסידים ובהפצת מעיינות החסידות. בשנת תקפ"ח הסתלק חותנו הקדוש לשמי רום, אז עזב רבינו את ביתו וחזר לבית אביו בטשערנוביל.
אחרי שש שנים, בשנת תקצ"ד, פתח רבינו בהסכמת אביו הקדוש את בית מדרשו בהורונסטייפל, שיהודיה הכתירוהו אלוף לראשם ומינוהו עליהם כמגיד מישרים והתחיל להנהיג עדה. מקרוב ומרחוק החלו לנהור אליו חסידים מבקשי ה', בני בינה שחיפשו הדרכה בעבודת ה', ופשוטי עמך ישראל צמאי חסדים שהתחממו לאורו וייחלו בנפש הומיה לעצותיו ולברכותיו.
אביו שעמד על רום מעלתו, נהג כפעם בפעם לשלוח אליו חסידים שיתקשרו אליו. גם שאר צדיקי הדור העריצו את שאר רוחו והיו מפליגים בשבחו. כשמלאו שלוש שנים לישיבתו בהורונסטייפל, נסתלק אביו הקדוש למרום ורבים מתלמידי אביו הקדוש, דבקו בו בכל ליבם ונפשם.
אז גדל קהל המסתופפים בצילו לאלפים, מעיירתו הורונסטייפל, היתה מצודתו פרושה על פני עשרות קהילות הקודש בערים בעיירות ובכפרים שברחבי אוקראינה, כולם חרדו לשמו ועל פיו ישק כל דבר קטן כגדול. כיהן כנשיא ארץ הקודש דכולל וואהלין, ואליו הביאו המתנדבים שקליהם להחזיק בעץ החיים כאשר קיימו וקיבלו עליהם נאמני בית טשרנוביל מדור לדור.
תקופת הנהגתו נמשכה ארבעים ושתיים שנה, מתוכן עשרים וארבע שנים בהן התגורר בהורונסטייפל. בשנת תר"כ, העתיק מושבו לטשרקאס בה ישב עוד שבע עשרה שנה, עד להסתלקותו, על שמה נקרא הוא לדורות, הרבי מטשרקאס.
כאשר היתה עצירת גשמים קשה, ובאו לפניו שיעתיר נא ויפעל למען ירדו גשמים, ציווה שינגנו את הפיוט "אף ברי אתת", שבתפילת גשם. כאשר סיימו פעם ראשונה, ביקש שזמרו את הניגון בשנית, ואחרי כן ציוה שינגנו לפניו בשלישית. אז החלו לרדת גשמים עזים.
שמו הלך לפניו כחכימא דיהודאי אשר שכינה מדברת מתוך גרונו, איש פלא פועל ישועות אשר תפילתו עשתה רושם בשמים לעשות מופתים בארץ, צדיק גוזר והקב"ה מקיים, גדולי דורו חרדו לשמו. נשמתו הטהורה עלתה לשמי רום ביום שבת קודש בשעת רעוא דרעוין, י"ג אלול תרל"ו, מנוחת כבודו בעירו טשערקאס.
מדברי תורתו נשאר הספר "עמק התפילה", אשר נדפס על ידי נכדו הרה"ק רבי מרדכי דוב מהורונסטייפל זצ"ל בצוותא עם ספרו של רבי מרדכי דוב "עמק החכמה", הוא הדפיס את שני הספרים יחדיו בשם "שושנת העמקים".
מידות תרומיות
אמר הרה"ק רבי מרדכי דוב בער מטאמשפיל זיע"א בשם הרה"ק רבי יעקב ישראל מטשערקאס זיע"א, כי אכילת שיריים מצדיקים הוא ענין תיקון חטא דור המבול, שכל חטאם היה בגזל וזה שתרגם אונקלוס על הכתוב (בראשית ו יג) 'כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס', 'ארי איתמליאת ארעא חטופין', וזה הוא ענין מה שחוטפין שיריים, לתקן בהחטיפה את חטא דור המבול. ודפח"ח.
(ספיר ויהלום פר' נח פ"א - להגה"ח ר' מנחם מנדל פומרנץ שליט"א)
ח"י רובל על בשורת הטוב
הרה"ק מטשערקאס נסע פעם לעיר אחת, ועמד באכסניא עם מקורביו, בעל הבית לא היה שם, ואשתו היתה מקבלת את האורחים, הרה"ק לא התפלל, וכיון שלא היה שם מנין התפלל ביחידות, האשה שמעה את תפילתו מאחורי הדלת, והרגישה טעם של מתיקות
בתפילתו, כראותה שהוא אדם גדול, ערכה בעדו סעודה מכל טוב, וכשגמר לאכול הגישה לו פתקא, ופרצה בבכי שכבר עברו כמה שנים אחר חתונתה ואין לה בנים.
אמר לה הרה"ק, שיברכנה בתנאי שתתן סכום של כך וכך. האשה הסכימה תיכף, אבל הוסיף הרה"ק שלא יקבל אלא א"כ יסכים גם בעלה לזה.
בבוא הבעל הביתה, מסרה לו אשתו דברי הרבי, ושאל אם מסכים. הוא היה מחסידי הרה"ק מטאלנא, והתרעם על שבחרה לה רבי חדש, ואמר שאינו מסכים לדבר, כי יש לו רבי ורבו יושיעו. אמרה לו אשתו, שהרי זה כמה שנים שנוסע לרבו ולא נושע, ועתה יש עת רצון להוושע, והיתכן שיוותרו על כך. כהנה וכהנה דיברה לו האשה, עד שהסכים, ונתן להרבי את הכסף והוא הבטיח שיוושע בבן זכר.
כשיצאו מן החדר סגר הרבי את הדלת, וטייל בפנים הלוך ושוב למשך זמן רב, אחר כך פתח את הדלת והחזיר את המעות להבעל באומרו, כבר באה הישועה בשנה שעברה בחנוכה אצל אחי רבי דוד מטאלנא, אולם ח"י רובל אקח בשביל הבשורה טובה.
