הרה"ק רבי יוסף מאמשינאוו זי"ע ג' שבט תרצ"ו
רבינו נולד בשנת תרל"ח לאביו הרה"ק רבי מנחם בן כ"ק אדמו"ר הזקן מאמשינאוו הרה"ק רבי יעקב דוד זי"ע.
כבר משחר טל ילדותו של רבינו נמשך על פניו חוט של חסד, ואביו הגדול התבטא עליו גדולות ונצורות, ואמר "שאינו מרשה לעצמו להסתכל בפניו". התמדתו בתורה היתה לשם דבר כאשר הקדיש כל ימיו ולילותיו לתורה בשקידה עצומה, ופקיע שמיה כלמדן ובקי מופלג בחדרי התורה ואף נבחן להוראה בימי עלומיו ע"י גדולי דורו וביניהם הגאון בעל חלקת יואב מקינצק, הג"ר אליהו חיים מייזל מלאדזש, והגאון בעל אור שמח מדווינסק, זצללה"ה.
בהגיעו לפרקו בחר בו הגה"ק רבי יהושע'לע מקוטנא זי"ע לחתן עבור נכדתו הצדקנית שרה'לע בת חתנו הגה"ק בעל נפש חיה מקאליש זצ"ל שכבר נסתלק לגנזי מרומים בתקופה ההיא.
בהמשך נתמנה רבינו לכהן ברבנות עיר אוסטראוו- מאזוויעצק שבפולין. בפטירת אביו הרה"ק רבי מנחם זי"ע בשנת תרע"ח נסע רבינו לאמשינאוו למלא מקום אביו ולקבל עליו את עול האדמורו"ת.
מידת החסד היתה מנת חלקו של רבינו כל הימים באהבת ישראל הגדולה שיקדה בקרבו באש קודש, ביתו היה פתוח לרוחה בכל שעות היום והלילה והכניסו בו אורחים לרוב והיה עומד ומשמש עליהם במאכל ובמשתה. ביותר התמסר לחזק ולעודד נשברי לב ומרי נפש, ודאג לכל מחסוריהם ברוחניות ובגשמיות כאב רחמן.
בתקופתו האחרונה נחלש לבו הטהור של רבינו מצרות ישראל, וידע הרבה חולי ומכאוב, וביום ג' שבט תרצ"ו יצאה נשמתו בקדושה ובטהרה.
'מה שהנך מרגיש זה משהו אחר'...
כשהתבטא א' בפני הרה"ק רבי יוסף מאמשינאוו זי"ע שהוא מרגיש איך שהמקוה מטהרתו, השיבו: דאס אז מקוה איז מטהר איז אמת, אבער דאס וואס דו שפירסט איז עפעס אנדערש... (=אמת נכון הדבר שהמקוה מטהרת, אבל מה שהנך מרגיש זה משהו אחר).
(ימות עולם, עמ' סד)
מידת ענותנותו המופלגת
כאשר השיא הרה"ק רבי יוסף מאמשינאוו זי"ע את אחד מבניו, עם בת אחד הצדיקים משושילתא אחרת, נערכה "שבת שבעת ימי המשתה", כנהוג. ובהיות שהרה"ק מאמשינאוו כבר הי' חלוש מאוד, לכן התפלל בפני עצמו עם בניו ומקורביו, וגם את הסעודה אכל יחד עם בניו ומקורביו. בשעת הסעודה הזדרז ביותר, כדי ללכת אל סעודת שבע ברכות, הנערכת על ידי המחותן.
אולם כשבא לסעודות רעוא דרעוין חששו מקורביו, שכבר אין זה לפי כבוד רבם, שילך גם עכשיו לעריכת השלחן של מחותנו, וניסו למנוע בעדו מללכת לשם. אבל הרה"ק מאמשינאוו נטל את המעיל והלך אל הדלת, והניח ידיו על המזוזה ואמר בפ"ק: "מ'זאגט דריי מאל א טאג (=אומרים 3 פעמים ביום) ונפשי כעפר לכל תהיה' יעך גיי (=אני הולך)...
