הרה"ק רבי יוחנן סופר זצ"ל האדמו"ר מערלוי בעל אמרי סופר י"ג אדר א' תשע"ו

כ"ק מרן האדמו"ר רבי יוחנן סופר זצ"ל, נולד בי"ג בטבת תרפ"ג, בעיירה ערלוי שבהונגריה, לאביו הגה"ק רבי משה סופר בעל ה'יד סופר' זי"ע הי"ד, ולאימו הרבנית הצדקנית מרת טושנא ע"ה.
עוד בהיותו נער, כאשר גדל על ברכי זקינו הגה"ק רבי שמעון סופר זי"ע הי"ד בעל ה'התעוררות תשובה', ראו בו מוריו ילד שעשועים אשר הגה בתורת ה' יומם ולילה בלי מיצרים, וכל רואיו יעידון יגידון כי הוא זרע ברך ה'.
כאשר גדל מעט נשלח ללמוד בישיבת וורפלט בהונגריה, שם שקד על דלתי התורה, וקנה את משנתו מרבו המבוהק הגה"צ רבי יוסף אריה פולק זי"ע הי"ד, ראש הישיבה ורב העיר. כמו כן למד בישיבת יארמט, שם קנה תורה מאת ראש הישיבה הגה"צ רבי אהרן דוד דייטש זצ"ל.
לאחר שעבר את איימי מלחמת העולם השניה, בה נרצחו זקינו, אביו, אימו ואחיותיו, וניצל בניסי ניסים, הגיע לבודפסט הבירה, שם נשא את זוגתו הרבנית הצדקנית מרת מרים ע"ה, בת הרה"ג ר' יעקב פאלל זצ"ל.
בשלהי שנת תש"י, לאחר שהקים את ישיבת ערלוי בגולה, עלה לארץ הקודש יחד עם תלמידיו, והיה מוסר להם שיעורים תמידין כסדרן. אל עיר הקודש ירושלים הגיע רבינו זצ"ל בשנת תשי"ג. לאחר שרכש את בניין הקונסוליה הסורית בשכונת קטמון, הקים שם את בנין הישיבה, אשר משמשת עד ליום הזה כמגדלור של תורה ועבודת השי"ת.
בקטמון נקשרה נפשו במרן הרה"ק מבעלזא זי"ע, אשר גר בימים אלו בשכונה זו, והיה קשור אליו בלב ונפש ימים רבים. כתלמיד קמיה רבו חש רבינו כלפי רבו זה, ועד סוף ימיו היה מעלה את זכרו בהערצה ובחיבה. גם את מנהגי בעלזא אימץ, ונהג במנהגים אלו שנים רבות. במרוצת השנים, לאחר שהעמיד דורות רבים את תלמידים כבנים, הקים את רשת תלמודי התורה 'כתב סופר', את קהילות 'יד סופר' בארץ, ואת המכון להוצאת ספרי ה'חת"ם סופר'.
עלה בסערה השמימה ביום י"ג אדר א' שנת תשע"ו, זי"ע.
זהירות והתבוננות במזוזה
סיפר אחד מנכדיו של הרה"ק ה'אמרי סופר' מערלוי זיע"א: פעם כשבאתי לישיבה עמו לאחר מנוחת הצהרים בשבת קודש, נעצר הרבי על פתח הפרוזדור שמוביל לחדרו והניח ידו על המזוזה ושהה כך כמה רגעים בדביקות. אחר כך כשנכנס לחדרו הראה לי מה שהביא ה'התעוררות תשובה' בחיבורו 'מוסרי הרמב"ם את לשון הרמב"ם בהלכות מזוזה (פ"ו הי"ג) וז"ל שם: חייב אדם להזהר במזוזה מפני שהיא חובת הכל תמיד ובכל זמן שיכנס ויצא יפגע ביחוד ה' שמו של הקב"ה ויזכור אהבתו ויעור משנתו ושגיותיו בהבלי הזמן.