הרה"ק רבי יוחנן טברסקי מרחמיסטריווקא זי"ע כ' כסלו תשמ"ב
אורו של רבינו זרח ברחמיסטריווקא ביום י"ג מנחם אב תרס"ג, בבית אביו הרה"ק רבי דוד מרחמיסטריווקא, שהיה בן רבי מנחם נחום, בנו של רבי יוחנן ונכדו של רבי מרדכי מטשערנוביל זיע"א.
מנעוריו התחנך בבית אביו, והמשיך בלימוד תורה במסירות נפש גם בתקופת השלטון הקומוניסטי. בשנת תר"פ, נתפס על ידי כנופיית מרצחים ימ"ש שכבר תלוהו על עץ, ברגע האחרון עבר במקום נער צעיר שצעק לעבר הפורעים, "ה'אדומים' מגיעים", והפורעים נסו על נפשם. רוקח שהתגורר בסמיכות מקום, הוריד את הנער המעולף מחבל התליה כאשר כבר היה ללא נשימה, וטיפל בו עד ששבה אליו רוחו.
כאשר גזרו הקומוניסטים ימ"ש כנגד לימוד התורה, וסגרו את כל החדרים, פעל למען ילדי ישראל שיעסקו בתורה, הקים תלמודי תורה במחתרת כשהוא מסתכן בנפשו, ופעל הרבה ברוסיה למען היהדות.
בלכתו ברחוב באותה עת צרה, עצרו אותו חיילי המהפכה הקומוניסטית, ושאלוהו כיצד מעז הוא להמרות את פי הממשלה, לפעול ולהפעיל כנגד חוקיה. אך רבינו לא ידע רוסית, והם פנו לעובר אורח, שיתרגם לו את דבריהם.
הלה הסביר לרבינו כי יש להם טענות על מעשיו, והם דורשים שיענה להם על הדברים. ציוה עליו רבינו בתקיפות שישיב להם, "אין לי אתם כלום, ושלא יהיה להם אתי כלום". האיש פחד לומר להם דבר כזה, מאחר שזה היה כרוך בפיקוח נפש ועלול להסתיים בשפיכות דמים רח"ל, אך רבינו הורה לו במפגיע שיענה להם כדבריו, והוא עשה כך. בשמעם כן, אירע הנס ועזבוהו לנפשו. (מילין קדישין)
בחסדי שמים, הצליחה המשפחה הקדושה בראשות רבי מנחם נחום, לעלות לארץ הקודש בשנת תרפ"ו, ולהקים בירושלים את השושלת מחדש. בבואו, היה מראשוני התלמידים בישיבת שפת אמת.
בט"ו אב תרפ"ח, היה לחתן גבאי הצדקה רבי נחמן יוסף וילהלם מירושלים, כבר אז, הלך שמו לפניו כאחד הגדולים אשר בארץ. בשנת תר"ץ הגיע להתגורר ברחוב שפת אמת, בו התגורר עד יומו האחרון.
לאחר פטירת אביו בתמוז תש"י, סירב למלא את מקומו בהנהגת העדה, באחד מימי השבעה הגיע הרה"ק רבי אהרן מבעלזא זיע"א לנחמו, ומיד כשנכס קרא כנגדו, "הרבי מרחמיסטריווקא, רבינו הגיב בביטול, אך הוא חזר על דבריו, ובכך סמכו לרבי ולמורה על חסידיו. (אור הצפון)
ייסד את ישיבת מאור עינים, נהג להרבות בתפילה ליד הכותל המערבי, טיפל אישית בבני הישיבה, והכיר כל אחד מהם על בעיותיו. בהלוויתו השתתפו המונים, נטמן באהל בית רחמיסטרווקא אשר במרומי הר הזיתים.
כשרואים את הבנים שהשאיר אחריו, קימה זו היא הנחמה
אחר הסתלקותו, כאשר בא הרה"ק הלב שמחה זיע"א לנחם את הבנים, חזר על מה שכתב האור החיים הקדוש בפרשת וישב, בה הסתלק, על הפסוק 'וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ', שכל בניו של יעקב אבינו נתקבצו יחד ועמדו אצלו, שתהיה זאת נחמתו, וזה 'ויקומו כל בניו לנחמו', קימה זו של כולן יחד, היא 'לנחמו'.
הפטיר הלב שמחה ואמר, "כשרואים את הבנים שהשאיר אחריו, קימה זו היא הנחמה".
