הרה"ק רבי חיים בן עטר זי"ע בעל ה'אור החיים' הק' ט"ו תמוז תק"ג
הגה"ק רבי חיים בן עטר זי"ע נולד בשנת תנ"ו בעיר סאלי שבמרוקו לאביו רבי משה.
הוא נתגדל על ברכי זקנו הרה"ק רבי חיים בן עטר שעל שמו נקרא, ובצילו גדל במעלות התורה והיראה. כבר בימי חורפו יסד בביתו ישיבה והרביץ תורה לתלמידים.
הוא השתמש בכסף שהגיע אליו מבית אביו ומחותנו כדי להרבות בחסדים ובמעשים טובים. מפאת רדיפות ומסירות שונות נאלץ להימלט מביתו. שנים אחדות ישב על התורה ועל העבודה בערים מכנאס ופאס. כשהוא עומד על המשמר לתקן גדרים וסייגים לביצור חומת היהדות.
לנוכח ההרפתקאות שעברו עליו והרעב שפקד את מרוקו, התכונן לעלות לארץ הקודש. בדרכו התיישב בליוורנו שבאיטליה כדי להשיג תרומות לישיבה שביקש להקים בירושלים.
בהגיעו לארץ ישראל הקים תחילה את הישיבה בעכו, אח"כ בפקיעין ומשם עבר לעיה"ק ירושלים. כשהוא מוסיף קדושה על קדושתו עד כי גדל מאוד בהעמידו תלמידים רבים גדולים ושלמים וביניהם החיד"א זצ"ל.
עוד בטרם מלאה שנה לישיבתו בירושלים, ביום ט"ו בתמוז תק"ג נתבקש לישיבה של מעלה, והוא בן מ"ז שנים. נטמן בהר הזיתים. הותיר אחריו את ספריו הק' אור החיים עה"ת אשר נערץ ונקדש בעיני צדיקי הדורות, "פרי תואר" על שו"ע יו"ד, "חפץ ד'", ו"ראשון לציון" על הש"ס ועוד.
אין ה' מנסה האדם אלא בשיעור שיוכל לסבול
ומקור הדברים הוא בקמאי דקמאי. הנה כך כתב רבינו האור החיים הקדוש (דברים לב יא): 'כנשר יעיר קנו'... גם מעוררם כפי היכולת שיוכלו עמוד בו כאומרם ז"ל (ב"ר נה ב) שאין ה' מנסה האדם אלא בשיעור שיוכל לסבול.
וציין לזה הגה"ח ר' ברוך שמעון שניאורסון מטשעבין זצ"ל בספרו 'ברכת שמעון' (שם), מה דאיתא במדרש שמואל (ד א) עה"פ (משלי יז ג) 'מצרף לכסף וכור לזהב ובוחן לבות ה'', לא ניתנו מצות אלא לצרוף בהן את ישראל, מה הצורף הזה מכניס את הזהב לכור ומסננו פעם ראשונה שניה ושלישית עד שהוא מעמידו על בוריו, כך הקדוש ברוך הוא מייסר את הצדיקים כל אחד ואחד לפי כחו. וכן הוא בילקוט (שמואל א' רמז פט): זה שאמר הכתוב (משלי כז כא) 'מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו', כשם שהמצרף הזה מכניס את הכסף לאש ואת הזהב לכור, כך הקב"ה צורף את הצדיקים כל אחד ואחד לפי כחו. וכן אתה מוצא שרה צרפה הקב"ה עשרים וחמש שנה משבאת לארץ ישראל, ורבקה אף היא צרפה הקב"ה לפי כחה עשרים שנה, ואף חנה צרפה הקב"ה לפי כחה תשע עשרה שנה.
