הגאון רבי צבי הירש חיות אב"ד בראדי המהר"ץ חיות ל' תשרי תרט"ז

הגאון רבי צבי הירש חיות אב"ד בראדי נולד בשנת תקס"ו בעיר בראדי לאביו הגביר רבי מאיר חיות.

היה גאון אדיר חכם הכולל. ובצעירותו כשהיה בן כ"ג שנה בלבד התקבל לכהן כאב"ד זאלקווא. היה גם כן עשיר גדול, היה קרוב למלכות, פיזר צדקה הרבה ופעל טובות הרבה בעד כלל ישראל אצל שרי המלוכה שהיה כבודו גדול גם בעיניהם.

חיבר הרבה חיבורים ובניהם שו"ת מהר"ץ, מבוא התלמיד, חידושי הגהות על הש"ס שנתפרסמו בשם "מהר"ץ חיות" ונדפסו בסוף הגמ', תורת נביאים, דרכי הוראה, ועוד שאר חיבורים.

בספרו "מנחת קנאות" הכה על ראש אנשי עוון הרבנים המתחדשים, וכארי התנשא לקנאות קנאת ה' צבאות ללחום מלחמת מצוה. המתחדשים והחוקרים והמשכילים שבזמנו רצו לקרב אליו, ולצוד אותו להיות בחבורתם, אבל הוא ז"ל נתן עליהם בקולו, וקרא להם אתם מושכי עוון שתרצו לגדע קרן התורה והיראה, וגרש אותם מחבורתו לבל יתקרבו אליו, ובשבט סופר מהיר דיבר אתם קשות והוכיח עזותם ושקרותם לפני כל העולם כולו.

נתבקש לישיבה של מעלה בל' תשרי שנת תרט

החליפו את הרישא בסיפא...

וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן (פר' פקודי - מ, לה).

בווינא הקימו המשכילים בית כנסת, ועל הקיר בכניסה היה גלוף באותיות של זהב הפסוק "וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן". פעם אחת כשעבר רבי צבי חיות (המהר"ץ חיות) לפני בית כנסת זה, ראה את הכתוב על הקיר, ואמר ראוי היה להם לחרוט ראשיתו של פסוק זה: "וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא" וגו'.

עליה לרגל בזמן הזה

בהגהות המהר"ץ חיות (נדרים כג.) הביא כמה מקורות מדברי חז"ל שנראה מהם שהיו מהתנאים שאף לאחר החורבן היו נוהגים לעלות ולהתפלל במקום המקדש ברגלים, וכן נהגו רבי אלעזר בן שמוע ורבי ישמעאל ברבי יוסי, ובסדר הדורות מבואר שגם רבי מאיר היה נוהג לעלות ברגלים לבית המקדש.

 והג"ר רחמים נסים יצחק פלאג'י בספרו אבות הראש (דף קיז ע"ד) ביאר מה שאמרו בכתובות (סו:) מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור והיה יוצא מירושלים, שאף שהיה מעשה זה אחר החורבן ורבן יוחנן בן זכאי קבע את מקום מושבו אחר החורבן ביבנה, מכל מקום ברגלים היה עולה לירושלים ומעשה זה היה ברגלים. והביא מדברי המדרש רבה (שיר השירים פרשה א) על הפסוק עיניך יונים, שמבאר שנמשלו ישראל ליונה, מה יונה זו אף על פי שאם נוטל גוזליה מתחתיה אין מנחת שובכה לעולם, כך ישראל אף על פי שחרב בית המקדש לא ביטלו שלש רגלים. והביאו בשדי חמד (מערכת ארץ ישראל אות א) וכתב שגם בזמנו נוהגים כן והולכים בכל שנה ושנה מד' כנפות הארץ הקרובים והרחוקים ברכב ובסוסים ואף ברגל ואינם חוסכים זמן רב וטרדות רבות כדי לקיים מצוה זו. וע"ע פניני הלכה (תענית י.).