הרה"ק רבי דוב בעריש מביאלה זי"ע בעל מגיד דבריו ליעקב כ"ה סיון תרל"ו

רבינו האדמו"ר רבי דוב בעריש מביאלה נולד בשנת תק"פ (לערך) לאביו הרה"ק רבי אברהם מטשכנוב אשר נודע כגדול הדור.
רבינו קדוש מרחם היה, עוד בילדותו קידש וסיגף את עצמו, נוסף על התמדתו הנדירה וכשרונותיו הבלתי רגילים. כבר אז נתפרסם כעילוי ולמדן גדול וכבר בשנים אלו החשיב אביו שר התורה את חידושיו וכותב: בזה "עמד" בני הנבון כמר דוב בעריש שיחי'ה, והשיב לי בני המופלא כמר דוב בעריש שיחי'ה וכדומה.
שמו של רבינו נודע לתהילה עד כי בהגיעו לפרקו בגיל י"ד לקחו הרה"ח המפורסם רבי ארטשע מגריצא לחתן. (רבי ארטשע זכה להשתדך פעם נוספת עם הצדיק מטשכנוב בלוקחו את צעיר בניו רבי יעקב מיעזוב לחתן).
לאחר פטירת האדמו"ר רמ"מ מווארקא נתנה העדה את עיניה ברבינו והכתירוהו לאדמו"ר ומנהיג. אף מצאו לכך סימוכין מדברי האדמו"ר מווארקא שאמר לרבינו זמן קצר לפני פטירתו כששאלו לבריאותו התאונן לפניו על מכאוביו נענה האדמו"ר מווארקא ואמר "אתה בריא בכל אבריך".
רבינו החל להנהיג את העדה ביד רמה בעיר ביאלה. היה עורך את שולחנו מידי יום ואמר בו דברי תורה בהלכה וחסידות לפעמים הי'ה מאריך מספר שעות בעניני קבלה עמוקים.
אף הרבנית מווארקא הביאה לרבינו את בנה הקטן (לימים האדמו"ר רבי שמעון מסקרנביץ) ואמרה לו הרבי נפטר מה יהיה איתו עכשיו אצל מי הוא יגדל, מי יחנך אותו? אתם הרבי, אתם תגדלו אותו אצלכם, והשאירה אותו בביאלה שם נשאר עד חתונתו, ובכל פעם שרבינו קנה לעצמו בגד חדש היה קונה גם עבורו בגד חדש.
כנזכר היה רבינו עורך שולחן בכל יום ויום כשהגיע פעם לביקור אצל אביו הרה"ק מטשכנוב נסעו עמו קהל חסידים גדול כהרגלו ערך להם שולחן. והנה אנשי טשכנוב ראו זאת בעין רעה שבן מנהיג בעיר של אביו והתלוננו על זאת לאביו, מיד אמר להם "בבקשה מכם לכו אצל בני והעמידו על השולחן יין בשמי".
עם הכתרתו לאדמו"ר נהרו אחר רבינו כל גדולי חסידי ווארקא ביניהם האדמו"ר הזקן מאלכסנדר ובנו בעל ה"ישמח ישראל" מאלכסנדר האדמו"ר בעל ה"ישרש יעקב" מנאדרזין חתן האדמו"ר רמ"מ מווארקא. כן גדל בבית רבינו האדמו"ר רבי שמעון מסקרנביץ בן האדמו"ר רמ"מ מווארקא.
לדאבון לב החסידים וכל בית ישראל הסתלק רבינו בגיל צעיר בן חמישים ושש שנה, כשנה ומחצה לאחר פטירת אביו רבי אברהם מטשכנוב, לאחר כשמונה שנות הנהגה.
ביום שב"ק כ"ה סיון תרל"ו נתבקש רבינו לישיבה של מעלה ונטמן בבית העלמין בביאלה, זי"ע.
(התודה והברכה לידידנו הרב חיים צבי שיינבך שליט"א על סיועו בעריכת מדור זה)

אחז כל ימיו כשיטת הסוברים שעדיף לעבוד את ה' מתוך הרחבה
בין הצדיקים היו שני דרכים בעבודת השי"ת, האם מן הראוי יותר להיות עני כדברי חז"ל 'יאה עניותא לישראל' או שלהיפך עדיף להיות עשיר ואז יהיה ליבו פנוי לעבודת ה', ואדרבה עניות מעבירה את האדם על דעת קונו.
הרה"ק רבי דוב בעריש מביאלא זיע"א אחז כל ימיו בשיטה השניה שעדיף לעבוד את ה' מתוך הרחבה. באחת הפעמים בהם היה בוורקא, בחיי רבו הרה"ק רבי מנדל מווארקא זיע"א, ישב בסעודה עם החסידים באכסנייתו. תוך כדי הסעודה בא המשמש של הרה"ק מווארקא וקרא לו אל רבו. לתמיהת כל החסידים השיב: לא אלך. לאחר זמן מה חזר המשמש שנית וקרא לו בשנית בפקודת הרבי שיבא. ושוב השיב שלא ילך. הדבר חרה לחסידים: היתכן הרבי שולח לקרוא לך ולא תרצה לילך.
עמד הרב החסיד רבי יעקב שמעון, גיסו של הרבי מוורקא ומגדולי החסידים, קיפל את המפה ואמר: לא נמשיך את הסעודה עד שתלך לרבי. אם כך, נענה רבי דוב בעריש ואמר: הנה אני מוכרח ללכת, אולם לא אסכים עמו. כל החסידים לא הבינו את דבריו. הוא נכנס לחדר, פשט את כל בגדיו ולבש בגדים אחרים, והלך לקודש פנימה. שם שהה מספר שעות עם הרה"ק מווארקא. כשיצא היה עייף מאד וכולו נוטף זיעה, ואמר בלשון קודשו: הנה הרבי רצה שלחסידים לא תהיה עשירות כדי שלא יהא להם טרדות בעבודת השי"ת, אולם לפי דעתי גם לעבודת ה' צריכים להיות מושפע בעושר וכל טוב בכדי שיוכלו לעבוד את השם בשמחה, לכן לא הסכמתי לרצונו הקדוש בזה.
סיפרו החסידים שבתחילת הנהגת הרבי מביאלא הגיעו חסידים רבים לבקש אודות פרנסה. נענה ואמר להם: 'כשאצליח להגיע לקופה אני אתפוס ואחלק לכולם'. ואכן כל ימי הנהגתו השפיע עשירות גדולה על כל החסידים. בימיו לא נצרכו כלל לאסוף עבור קמחא דפסחא וכדומה עבור החסידים.
ומעשה בחסיד שהיתה שעתו דחוקה עליו, וביקש ברכה מהרבי. הורה לו הרבי שיקנה כרטיס הגרלה. לאחר זמן הגיע אליו לבשר שזכה בהגרלה. בירכו הרבי שיזכה פעם נוספת. לאחר שזכה שנית, נענה הרבי ואמר: זה טוב בשביל בני הבית אבל אתה צריך עוד אחד. וזכה גם פעם שלישית.
בשבת שירה בעת שבתו בשולחן הטהור האריך בדברי תורתו שהתואר 'רבי' מיוחד רק לאלו שמשתדלים בחסד מרום עליון שישפיע שפע טובה וברכה לעולם הזה. והוסיף שהחוזה מלובלין נקרא בשם 'רבי' כשמזכירים את שמו אומרים 'הרבי מלובלין' מפני שהשתדל בתפילתו על פרנסה בהרחבה לעולם, ואילו המגיד מקוזניץ שהיה מתנגד לזה והחזיק בשיטה שיאה עניותא לישראל נשאר בשם מגיד, המגיד מקוזניץ
(ספיר ויהלום בשלח פ"א - להגה"ח ר' מנחם מנדל פומרנץ שליט"א)

עמד על דעת רבו
בחג השבועות האחרון לחייו, שנת תרכ"ח, אמר הרה"ק רבי מנחם מענדל מווארקי זיע"א בשולחנו הטהור 'הוסיף משה יום אחד' (שבת פז.), ופסק ואחר כך אמר 'מדעתו'. ולא הוסיף יותר.
כאשר שמע זאת תלמידו הגדול הרה"ק רבי דב בעריש מביאלא זיע"א מיהר ויצא החוצה ובכה. אח"כ הסביר: 'הוסיף יום אחד', היינו, 'שוב יום אחד לפני מיתתך' (אבות פ"ב מ"י) וביקש שיהיה 'מדעתו'. ואכן כעבור ימים ספורים, ביום ט"ז בסיון, נסתלק רבו לעולמו ומדעתו בדעה צלולה עד לזיבולי בתרייתא.
(ספיר ויהלום חיי שרה תש"פ - להגה"ח ר' מנחם מנדל פומרנץ שליט"א)