הרה"ק רבי ברוך מגארליץ זצ"ל א' אדר תרס"ו [היא"צ מחר]
הרה"ק רבי ברוך מגארליץ זצ"ל נולד בשנת תק"צ בערך, כבנו החמישי של מרן הגה"ק בעל דברי חיים מצאנז זי"ע. ונקרא על שם זקינו הגאון בעל ה'ברוך טעם' זצ"ל. אביו הקדוש העיד גדולות על נשמתו, שמזה שלש מאות שני לא ירדה נשמה גבוה כזו לעוה"ז. היה חתן הגה"ק בעל ה'ייטב לב' זצ"ל מסיגוט.
בתחילה כיהן כאב"ד רודניק, בה כיהן אביו הק' ברבנות טרם שנתקבל לאב"ד צאנז, אח"כ נתקבל לאבד"ק גארליץ. רבינו היה קנאי נלהב ולא נשא פני לשום איש. עבודתו הק' היתה באופן מוצנע טמיר ונעלם. לפי עדות גדולי דורו היה גם גדול בתורה בחריפות ובבקיאות.
נפטר ב' דר"ח אדר שנת תרס"ו ומנו"כ בעיר גארליץ.
האם מצוה לקבור רשעים חיים?
איש אחד השיג את גבול רעהו ושכר עסק האוראנדא (בית המזיגה) שלו, ויוכיחהו הרה"ק מצאנז על זה.
ויאמר לו האיש: הלא האיש ההוא רשע ופושע ישראל ומצוה לקוברו". ויאמר לו הרה"ק מי אמר לך שיש מצוה לקבור את הרשע אני אביא לך ראיה מן התורה שאינה מצוה. דהנה רש"י ז"ל כתב בפרשת בא והוא מהמדרש "ולמה הביא עליהם מכת חושך, שהיו בישראל באותו הדור רשעים, ולא היו רוצים לצאת, ומתו בשלשת ימי אפילה, כדי שלא יראו מצרים במפלתם ויאמרו אף הן לוקים כמונו" וא"כ קברו ישראל את הפושעים ואת המורדים. ואח"כ כתב רש"י עה"פ והיה לכם למשמרת הגיעה שבועה שנשבעתי לאברהם שאגאל את בניו ולא היה בידם מצוות להתעסק בהם בכדי שיגאלו שנאמר "ואת ערום ועריה ונתן להם מצוות דם פסח ודם מילה" לכאורה הרי היה בידם מצוות הרבה שקברו את הרשעים, אלא מכאן מוכח שאין זה מצוה לקבור את הרשע, ועתה השב את העסק לאותו האיש פן תנחם באחריתך.
בספר בנין דוד (פר' נח) הוסיף: שבנו הרה"ק רבי ברוך מגארליץ זצ"ל השיב לו בדרך צחות [לאחר שהלך כבר האיש], שמשם אין ראיה, שיש לומר שרשעים מתים אין מצוה לקבור, אבל רשעים חיים כן הוי מצוה, יעו"ש.
