הרה"ק רבי בן ציון הלברשטאם מבאבוב זיע"א הי"ד בעל "קדושת ציון" ד' אב תש"א
רבינו נולד בי' אייר תרל"ד בעיר בוקובסק לאביו הרה"ק רבי שלמה מבאבוב זיע"א. מאחר שהילדים שנולדו לאביו לפניו, לא האריכו ימים, הורה סב אביו הדברי חיים זיע"א שהוא היה נינו הגדול, לקוראו בן ציון כסגולה לאריכות ימים, על פי דברי החיד"א ב"שם הגדולים".
בשנת תרס"ה בהיותו בגיל שלושים ואחת, הסתלק אביו לעולם שכולו טוב, והעדה היתומה הכתירתו לממלא מקום אביו. שלושים וחמש שנים נהג נשיאותו ברמה, בצילו הסתופפו רבנים, חסידים, אנשי מעשה, והמוני יהודים שחפצו לזכות בברכותיו הקדושות. פעל גדולות ונצורות בענייני הכלל, עשה רבות למען ייסוד אגודת ישראל וביסוסה.
קירב במיוחד את צעירי הצאן, ועודדם לעסוק בתורה באומרו, "איזהו חסיד, כל שעוסק בתורה". ייסד עבורם עשרות שטיבלך וישיבות קדושות, שעמדו כתריס בפני הפורענות בקרב יהדות גליציה, בהם למדו אלפי תלמידים.
כבש לבבות בניגוניו מלאי הרגש. כבר בגיל שש הלחין את ניגונו המפורסם על הפסוק (משלי א טו) 'בְּנִי אַל תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ אִתָּם מְנַע רַגְלְךָ מִנְּתִיבָתָם', על פיו פעל כל ימי חייו, עד שאמרו כי זכה להחזיר מאות ואלפים בתשובה בתקופה קשה ברוחניות, שכמעט 'אין בית אשר אין שם מת', כאשר רוחות סערה של השכלה ופריקת עול עושות שמות בכרם בית ה'.
בינקותו, בירכו הדברי חיים ש"יגדל חכם מחוכם", ואכן נודע שמו בשערים בפקחותו הנדירה כ"חכימא דיהודאי".
בהיותו בן ששים ושמונה שנים, ערב שבת קודש ר"ח אב תש"א, התפרצו אוקראינים חמושים לבית בו שהה בלבוב, וכפו עליו להלוות אליהם. הוא פנה אל צאצאיו ואמר, "ילדים, זהו רצון הבורא, זכרו שאין להיעצב בשבת קודש".
הרשעים החזיקוהו במעצר כשהם מתעללים בו שלושה ימים, ביום שני הוצא ליער אשר במבואות העיר לבוב, שם אחרי התעללות איומה, נעקד על קידוש ה' בצוותא עם שלושת חתניו ובנו הצעיר. ברגעיו האחרונים פנה ואמר לסובביו, "וכי אפשר להימלט מחבלי משיח".
ברכת ברוך שפטרני
על הפסוק (בראשית מח ח-ט): 'וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת בְּנֵי יוֹסֵף וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו בָּנַי הֵם אֲשֶׁר נָתַן לִי אֱלֹהִים בָּזֶה וַיֹּאמַר קָחֶם נָא אֵלַי וַאֲבָרֲכֵם' ופירוש רש"י: ויאמר מי אלה - מהיכן יצאו אלו שאינן ראוין לברכה, פירש הרה"ק הקדושת ציון מבאבוב הי"ד זיע"א, שלכאורה יש לתמוה: וכי אכן מנשה ואפרים היו בדיוטא תחתונה שכזאת עד שלא היו ראויים לברכה, ואף אם נאמר שלא היו במדרגה עליונה, האם ראוי לומר כך על נכדים שמגיעים להתברך ולהגיד בפני אביהם שאינם ראויים לברכה.
אלא שלא הייתה כוונתו של יעקב אבינו אלא על ברכת 'ברוך שפטרני' אותה מברך האבא כשבנו הנער נעשה בר מצוה, כי עד עתה היה עונשו וחיובו על אביו, ועכשיו כשהגדיל נפטר אביו מעונשו והרי הוא מברך על כך. והנה ברכה זו של האב על הבן שייכת רק כשחטא הבן ואכן האב נפטר מעונשו של בנו, אבל אם יזכה נער את אורחו לשמור מצוות ה' והילד מתנהג כראוי וכיאות, אזי אין כל מקום לברכה זו, כי גם עד עתה לא היה שום עונש על אביו בגללו.
זהו שאמר יעקב אבינו בראותו את קדושת בני יוסף וראה שלא טעמו טעם חטא מעולם, ועל כך תמה ואמר בהתפעלות: 'מי אלה - שאינן ראויין לברכה', דהיינו, שאינם ראויים ומתאימים לאותה ברכה שמברך האב על בנו בהגיעו לגדלות, דהיינו ברכת 'ברוך שפטרני'. וכששמע יוסף את תמיהת אביו, הגדיל עוד את צדקתם של בנו מנשה ואפרים ואמר כי 'בני הם אשר נתן לי אלהים בזה', פירוש, שהם היו בארץ מצרים שהיא מקור הטומאה, ואף על פי כן היו עומדים בצדקם, שלא למדו ממעשיהם הרעים של בני מצרים ושמרו על עצמם בקדושה ובטהרה.
*
הוסיף הקדושת ציון ופירש כמין חומר את לשון הכתוב (משלי כג טו): 'בְּנִי אִם חָכַם לִבֶּךָ יִשְׂמַח לִבִּי גַם אָנִי', והנה יש להבין מהו לשון הריבוי 'גם אני', והרי די היה לומר 'בני אם חכם לבך ישמח לבי', שכן מי עוד הוא השמח יחד עמו. אלא שכבר הביאו בעלי הדרוש לפרש דברי הפסוק (תהלים קכו ו): 'הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו', כי הנה עד שנתגדל הבן והאב נושא עליו את משאו ונתפס בעוונותיו, הרי שהאב הולך ובוכה. אבל כשנעשה הבן בר מצוה והאב מברך עליו 'ברוך שפטרני', הרי שהאב שרוי בגילה ורנן.
וזהו שנאמר 'הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע', כי כל זמן שהאב נושא עליו עוונות הזרע, הרי הוא הולך ובוכה. אמנם כאשר 'בא יבא', 'יבא' בגימטריא י"ג, היינו בבוא שנת הי"ד, והבן נעשה בר מצוה, אז האב הוא 'ברנה', לפי ש'נושא אלומותיו', הבן נושא בעצמו אלומותיו ומשאו והאב נפטר ממנו.
ונמצא לפי זה, כי בבן שאינו מתנהג כראוי, אין האב והבן מצויים בשמחה בזמן אחד, כי קודם הגיעו ליום הבר מצוה, הבן הוא בשמחה והאב הלך ילך ובכה, ואילו לאחר הבר מצוה האב הוא ברננה ושמחה, שכבר בירך 'ברוך שפטרני', והבן הנושא אלומותיו הוא בצער. אמנם בבן חכם, ישמח האב אף קודם שנת הי"ד, כי באם אין הבן חוטא אזי האב הוא בשמחה יחד עם הבן. זהו שאמר הכתוב 'בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני', שלא די שאתה בשמחה כי אין עליך עדיין חיוב אלא גם אני בשמחה.
