הרה"ק רבי אהרן הורויץ זצ"ל אב"ד בייטש י"ב אדר א' תרפ"ו
הרה''ק ר' אהרן זצ"ל מבייטש נולד בשנת תר"י לאביו הרה"ק רבי מאיר מדזיקוב בעל האמרי נועם זי"ע, כשהגיע לפרק האיש מקדש נעשה לחתנו של הרה"ק בעל הדברי חיים מצאנז זי"ע.
בשנת תרמ"ו נתקבל כרב בבייטש, היה מחונן בקול נעים והשפעתו בתפילה היתה עצומה.
בשנת תרע"ה נמלט לקאשוי בגלל מלחמת העולם הראשונה, רבה של קאשוי הרה"ג ר' שאול בראך זצ''ל נהג בו כבוד רב. ואמר עליו שפניו מאירים ומצורתו ניכר שהוא חי חיי קדושה וטהרה.
רבינו רבי אהרן עלה לגנזי מרומים י"ב באדר א' תרפ"ו ומנו"כ בקאשוי באוהל מיוחד שם.
הקים ישיבה גדולה על פי דרך לימוד מיוחד ורוב חכמי פולין בדור האחרון היו מתלמידיו, ביניהם ידוע הגאון בעל חלקת יואב תלמידו המובהק. היו לו חסידים רבים שהסתופפו בצלו ובאו אצלו להפקד בדבר ישועה ורחמים. ספריו 'שו"ת אבני נזר' ו'אגלי טל' על ל"ט מלאכות הם ספרים נכבדים בהיכלי התורה ונודעים בעמקותם.
נסתלק ביום י"א אדר א' שנת תר"ע. ומדברי תורתו על התורה נדפס בספר 'נאות דשא' ו'אבני נזר' עה"ת. מתולדותיו נדפס ספר 'אביר הרועים'.
אהבה והערצה לחותנו הקדוש
לאחר נישואיו לבת הרה"ק הדברי חיים מצאנז זי"ע. נשאר להתגורר בצאנז, ובמשך הזמן נקשר בעבותות אהבה והערצה לחותנו הקדוש. וכמים הפנים גם מרן הד"ח חיבבו ביותר. דבר פלא נתפרסם כי פעם החליק מרן הר"ח בידיו הקדושות וסלסל את פיאותיו של חתנו רבי אהרל'ע, ומני אז כל אימת שיצא רבי אהרן מהמקווה מטבילת טהרה, נסתלסלו פיאותיו כמאליהם ועמדו על מכונם בצביונם ובתיקונם.
על גודל הערצתו לחותנו, סיפר אחד שהיה בידידות עם רבי אהרן בשנותיו המאוחרות, ואף למד עמו בכל יום שיעור קבוע, כי תמיד כשהגיעו ימי הרחמים והרצון נפלו עליו פחד ויראת הכבוד מיוחדים מרבי אהרן, ולא ידע מפני מה, וכן כשנכנס רבי אהרן לביהמ"ד לתקיעת שופר ופתח באמירת למנצח, אחז בו פחד גדול שאין לשער. וכך חזר על עצמו כל שנה. עד שעלה במחשבתו לחקור מה עושה רבי אהרן בחדרו לפני תק"ש. הלך והתחבא בחדרו קודם שרבי אהרן נכנס לשם.
וכשנכנס רבי אהרן והסתגר, שמע ממקום מחבואו איך שמתחנן לפני בוראו, "רבש"ע אומרים לי שאני אהיה הסרסור בין הקב"ה לישראל, מה אני ומה אני חשוב, היכן אני עורך הימים, והיכן אני עורך הלילות, והיכן אני עורך השבתות, וכך פירט כל יו"ט בפני עצמו, עד שאמר, אלא מאי בזכות אבי זצ"ל, וזקני הרב רבי אליעזר [מדזיקוב] וזקני הרה"ק מראפשיץ, וחותני הגה"ק מצאנז", והיה לו בשעת מעשה חפצים של אלו הצדיקים ואחזם בידו – היה ברשותו קיטל מירושת חותנו מרן הדברי חיים זי"ע – וכך הלך לפתח ביהמ"ד וצעק, למנצח לבני קורח. אז כבר הבין הלה מפני מה בהאי פחדא יתיב.
