הרה"ק ר' יעקב יוסף (השני) מאוסטראה זי"ע כ"ג תמוז תר"ט
הרב הצדיק המפורסם בחסידות מוהר"ר יעקב יוסף ז"ל אשר שם אבי זקנו הרב ייב"י ז"ל בקרבו ישב בעירנו ואליו נהרו תלמידים חסידים הגונים לשמוע לקחו הטוב אשר הטיף לפניהם בדברי מוסר דברים העומדים ברומו של עולם החסידות ועבודת השם בקדושה וטהרה.
ושמענו מאנשים אשר הסתופפו בצל קדשו נפלאות מעבודתו בקדושה וטהרה. מתנהג בחסידות ופרישות חי חיי עוני ודוחק מסתפק במיעוט, ואם כי גבר חלוש היה מאד, אנושה היתה מחלתו והרופאים הגדולים בימיו אמרו עליו כי לא ידעו ולא יבינו איך הוא חי? בכל זאת בעת העבודה זו תפלה התגבר כארי אנפוהו נהירין וכל עצמותיו תאמרנה.
דברים אחדים אשר שמעתי מדברי תורה ומוסר אשר הגיד לפני תלמידיו המה יקרים מאד מיוסדים על אדני השכל וסברא ישרה ומתובלים בתבלי מוסר נחמד ונעים.
והשאיר אחריו בנים וחתנים צדיקים מפורסמים. ואלה המה בניו של הרה"צ ר' יעקב יוסף. א) הרב החסיד מוהר"ר אברהם ז"ל. ב) הרב החסיד מוהר"ר אליקים געציל ז"ל גם אליהם נהרו חסידים הרבה לעבוד את ה' בשמחה. (מזכרת לגדולי אוסטראה).
עדיף לענות את הפה והעיניים מלענות את הגוף בתעניות
הרה"ק ר' יעקב יוסף מאוסטרא זצוק"ל, המשיל התענית, שאדם מסגף עצמו, הוא למשל, כמו בזמן הזה, כשמשימים מס על הקהל אז העשירים הם בעלי דעות, ומניחים משא המס על העניים, וכשהשוטר בא ליטול, והעני אין לו מה ליתן לו, אז הוא מוכרח, לשחד את השוטר, באיזה מטבע, אשר יש לו לפרנסת היום כדי שירחיב לו השוטר הזמן, והחוב נשאר חוב, ומוטב הי' שהעשירי' ישלמו המס ולא להעמיס על הקבצנים, כן הדבר הזה, העינים, הפה והאזנים הם העשירים, והם החוטאים, והאיצטומכא, אין לה אלא מזון סעודה אחת, והיא נקיה מחטא, ולסוף כאשר האדם מתחרט, הוא מטיל העונש על האיצטומכא, אשר הוא הקבצן, והחטא נשאר חטא, מוטב היה, שיסגף האברים, אשר חטא בהם, לחסום פיו, ועיניו, ואזניו.
