הרה"ק הרבי ר' אלימלך מליזנסק זי"ע בעל ה'נועם אלימלך' כ"א אדר תקמ"ז
הרה"ק הרבי ר' אלימלך נולד בשנת תע"ז בפולין לאביו רבי אליעזר ליפמן. נתקרב אל 'המגיד הק' ממעזריטש' ע"י אחיו הרה"ק הרבי ר' זושא מאניפולי.
במשך שמונה שנים נדד במקומות שונים עם אחיו הצדיק ר' זוסיא מאניפולי, כשבדרכם מחזירים הם רבים בתשובה. ואח"כ התיישב בליז'נסק, שבזכותו הפכה לעיר חסידות מרכזית. הירבה במעשי צדקה וחסד, ונהג מנהגי פרישות וסיגוף.
וכל צדיקי החסידות בדור שלאחריו בפועלין וגאליציע היו מתלמידיו.
בכ"א אדר בשנת תקמ"ז נתבקש לישיבה של מעלה ומנו"כ בליז'נסק. והמקום הקדוש נעשה לאבן שואבת עד היום הזה. הרה"ק רבי מנחם מענדיל מרימנוב זי"ע אמר, כי תפילה על ציונו של הרבי ר' אלימלך סגולה להתעוררות תשובה.
הותיר אחריו ברכה את ספרו הק' "נועם אלימלך" שהוגדר על ידי הרה"ק בעל ה'תניא' זי"ע, ספרם של צדיקים. זי"ע.
שרף את ידיו הק' ונבראו לו מחדש
הרה"ק רבי חיים מצאנז זיע"א מביא בספרו הקדוש 'דברי חיים' על התורה (בפרשת כי תבוא ובשבת שובה) בשם הרה"ק הרבי רבי אלימלך מליזענסק זיע"א, כי חובה על האדם לחזור בתשובה עד לעבירה הראשונה שעבר מעודו. שכן באמת בלתי מובן, האיך זה בכלל מסוגל יהודי מזרע ישראל קדושים להיכשל חלילה וחס בעבירה בכלל ובעבירות חמורות בפרט, אלא מסתמא עבירה קודמת שנכשל בה היא היא הגורמת לו להיכשל בעבירה הבאה אחריה, וכך נוצרת שרשרת על דרך שאמרו (אבות פ"ד מ"ב) 'עבירה גוררת עבירה'. נמצא אם כן, כי העבירה הראשונה, הדקה והקלה ביותר, שעובר האדם בימי חלדו, היא היא הגורמת לו בסופו של דבר להגיע לעבירה הכי חמורה שנכשל בה. הואיל וכך אינו יוצא ידי חובת התשובה על העבירה החמורה עד שלא ישוב גם על העבירה הקלה ההיא המהווה למעשה את השורש לכל עוונותיו. נאמן לדרכו זו הגיע הרבי רבי אלימלך בתשובתו שלו עד לעבירה הראשונה בימי חייו והיא כי בהיותו עולל ויונק היכה בידו על אמו אשר נשאתו בחיקה.
עד היכן הגיעה התשובה שעשה הרבי רבי אלימלך על אותה 'עבירה' שהיכה את אמו בעת היותו עולל נישא בחיקה הפליגו צדיקי הדורות לספר דברים, אשר אלמלא נאמרו מפיותיהם ומשמם של צדיקי אמת מפורסמים קשים היו להיאמן וכה מוסר הרה"ק ה'חקל יצחק' מספינקא זיע"א בשם אביו הרה"ק רבי יוסף מאיר מספינקא זיע"א אשר היה רגיל לספר: מעשה באחד הימים, עת יצא רבי אלימלך מחדרו נאווה קודש בדרכו לבית המדרש, באה לקראתו בתו אשר שהתה אז בביתו כשהיא נושאת את עוללה בזרועותיה. הפעוט צווח ובכה וקרטע בידיו וברגליו, כשתוך כדי כך היכה בידו את אמו. נבעת רבי אלימלך למראה הדבר וקרא: הוא הרי עובר על 'מכה אביו ואמו'. באותו מעמד נכחה גם אמו של רבי אלימלך. נענתה היא ואמרה: מה כל הרעש, הרי תינוק הוא, ואף אתה בגילו עשית כן. קפא הרבי תחתיו בבהלה נוראה, ואמר: האמנם כך עשיתי בהיותי תינוק. הנהנה האם בראשה לחיוב. כששמע זאת רבי אלימלך הוא פנה בריצה לעבר בית המרחץ המקומי, שם תחב את ידו לתוך מדורת האש הגדולה אשר יקדה מתחת לדוד המים הרותחים. לימים הראה רבי אלימלך את ידו למקורביו ואמר: אל תחשבו כי זו היא היד אשר עמה נולדתי! את ההיא שרפתי באש, אלא שהקב"ה ריחם עלי וברא לי יד חדשה.
אותו סיפור מספר היה גם הרה"ק רבי אברהם יהושע מנאסוויד זיע"א כפי ששמעו מפי הרה"ק רבי יחזקאל שרגא משיניווא זיע"א אשר מספר היה בשם צדיקי הדור הקודם לו, כי רבי אלימלך שרף את זרועו השמאלית באש באשר בה היכה את אמו בהיותו תינוק, וטען, כי יד שכזו אינה ראויה להניח עליה תפילין. לאחר מעשה התבונן רבי אלימלך בזרועו השרופה ושאל: וכיצד יניח אלימלך מעתה תפילין, הרי זקוק הוא ליד כדי להניח עליה תפילין. מיד נעשה לו נס ונבראה לו יד חדשה. והיו הצדיקים שסיפרו זאת מעידים כי במו עיניהם ראו את הפלא בימי זקנותו של רבי אלימלך, כיצד היתה ידו הימנית גרומה ומגויידת כשל אדם זקן כפי גילו ואילו ידו השמאלית רכה וחלקה היתה כידו של נער קטון.
(ספיר ויהלום פר' וישלח פ"א - להגה"ח ר' מנחם מנדל פומרנץ שליט"א)
הקטע בספה"ק 'נועם אלימלך'
- המסוגל לשמירה ולרפואה
כאשר נסע הגה"צ רבי מנחם ארנסטר ראש ישיבת ויזניץ שליט"א להשתטח על ציון קדשו של הרה"ק הרבי ר' אלימלך זי"ע בכ"א אדר תשמ"ח, הורה לו חמיו הרה"ק הישועות משה' מויז'ניץ זי"ע ללמוד על יד הציון הק' למען ישועת הכלל והפרט את דברי קדשו של הרה"ק הרבי ר' אלימלך זי"ע בספרו הק' נועם אלימלך בפרשת בשלח על הפסוק (טו, כו) "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך" וזה לשונו הקדוש:
"רש"י ז"ל הקשה בוודאי כאשר לא ישים למה לרפואה. ונראה לפרש, הנה כתיב (שמות כ, ב) "אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים", ומקשים למה לא אמר 'אשר בראתי שמים וארץ', שלפי הנראה זה חידוש יותר.
אך נראה דבאמת זה חידוש יותר שהוציאנו מארץ מצרים, דהנה בריאת עולם היה מחמת שהשי"ת ב"ה רצה להיטיב לברואים, ואין הבריאה חידוש נגד השי"ת, כי טבעו להיטיב. אבל יציאת מצרים שהכה השי"ת את המצרים במכות מופלאות וזה נגד טבעית הבורא ב"ה, כי מפי עליון לא תצא הרעה, אך מחמת שזה היה הטבה לישראל מה שהכה את מצרים ועיקר הטובה היה לישראל, עשה השי"ת נגד הטבעית להכות אותם וזה חידוש יותר גדול.
וזהו "כל המחלה לא אשים", אך איך הכה אותם הלא מפי עליון לא תצא הרעה, לזה אמר "כי אני ה' רופאך" ונמצא היה ההכאה הזאת הטבה לישראל, אבל להשים חלילה שום מחלה על ישראל זה בלתי אפשר, כי מה הטבה יבא מזה, וק"ל.
הרה"ק ה'ישועות משה' מויזניץ זי"ע, הורה מאז לרבים שנסעו להשתטח על הציון ללמוד על הציון מאמר זה.
