הגה"ק רבי פינחס הורביץ זי"ע בעל ה'הפלאה' ועוד ד' תמוז תקצ"ב

הגה"ק רבי פינחס נולד בעיר טשורטקוב שבפולין בשנת תצ"א לאביו הגאון רבי צבי הירש הלוי הורוויץ ממשפחת רבנים.

למד תורה מפי אביו שהיה אב"ד בטשורטקוב, ומפי אחיו הגדולים ר' נחום, לימים אב"ד בעיר פרסקרוב, ור' שמואל שמלקא, לימים רבה של העיר ניקלשבורג. מאוחר יותר התקרבו האחים ר' פינחס ור' שמואל להמגיד הק' ממזריטש, תלמידו של מרן הבעש"ט זי"ע.

בהמשך שימש ר' פינחס ברבנות בערים שונות, ובשנת תקל"ב מונה למלא את מקומו של ר' אברהם אביש (נפטר בשנת תקכ"ט) כרבה של פרנקפורט דמיין, ובתפקיד זה שימש במשך 33 שנים, עד פטירתו בשנת תקס"ה.

בתקופה זו היה בקשרים הדוקים עם ר' יחזקאל לנדא בעל 'נודע ביהודה', ר' נתן אדלר מפפד"מ (רבו המובהק של ר' משה סופר בעל ה'חתם סופר'), ועם כמה מגדולי החסידות. בסוף ימיו החלה לפרוח תנועת ה'השכלה', ור' פינחס נאבק בה בכל כוחו. הוא העמיד תלמידים רבים, המפורסם שבהם הוא ה'חתם סופר'.

ספרו הידוע ביותר הוא 'ספר הפלאה', הכולל למעשה שלושה ספרים: 'ספר כתובה' על מסכת כתובות, 'ספר המקנה' על מסכת קידושין, וספר 'פנים יפות' - דרשות על התורה וחמש מגילות. כמו כן נדפסו חידושיו על מסכתות נוספות תחת השם 'הפלאה'.

נתבקש לישיבה של מעלה ביום ד' תמוז שנת תקס"ה.

השגחה במינוי הגאון בעל הפלאה לרבה של פרנקפורט

הגאון רבי פנחס הורביץ בעמח"ס "הפלאה" על מסכת כתובות וספר "המקנה" עמ"ס קידושין, כיהן כרב בעיירה קטנה "יאמפאלא", והיה חי בדחקות ובצמצום רב.

בימים הללו רעשה וגעשה העולם במחלוקת של גאוני וגדולי הדור, אודות כשרות "הגט – מקיליווער", שהרב של קיליווע הכשירו, והגאון רבי אביש'ל מפרנקפורט פסלו.

ושלחו את תוכן השאלה והמשא מתן בנדון להרבה מגדולי הדור, שיחוו דעתם ויאמרו את דבריהם בנידון הגט, הגאון בעל הפלאה התבקש גם כן להכריע בענין, לאחר שבועות שבהם התעמק ההפלאה בבירור וליבון הנושא, ישב וערך תשובה ארוכה, ודעתו היתה להסכים עם הרב המכשיר, והרבה לחלוק בתשובתו כנגד הגאון רבי אביש'ל שפסל את הגט, כשעמד לסיים כמעט את מלאכת הכתיבה, וקובץ הדפים היו מונחים על השולחן לפניו, והנה פתאום נתהפכה צנצנת הדיו, ונשפך על הדפים הארוכים וטשטשו את רוב שורות הכתיבה.

הגאון רבי פנחס בעל הפלאה ראה בזה אות מן השמים, שאין מקומו להכנס בין שני ההרים גדולי ומאורי הדור ולהכריע בנידון. על כן משך ידו מן הענין ולא הביע דעתו בזה.

לאחר תקופה נסתלק לשמי רום, רבה של פרנפורט הגאון רבי אביש'ל זצ"ל, ונשאר פנוי משרת הרבנות של הקהילה החשובה והמעטירה פרנקפורט. כשהתאספו ראשי הקהילה לדון במציאת ממלא מקום לרב ומנהיג הקהילה, הגיעו להחלטה ברורה, שכל רב ופוסק שיצא בזמנו כנגד דעתו של רבי אביש'ל והכשיר את הגט, לא יוכל להתמנות ולשבת על כסאו של הרב.

וכשהגיע ההצעה למנות את רבי פנחס בעל ההפלאה, בדקו אחריו, מה היתה דעתו בענין הגט, ונוכחו לדעת שלא היה מעורב כלל וכלל בענין. וכך נסללה הדרך של בעל הפלאה, להתמנות למשרה המכובדת, לכהן פאר כרבה של הקהילה המעטירה פרנקפורט. ושם ישב שנים רבות, והנהיג ביד רמה את הקהילה. וכך נתגלה ההשגחה פרטית בשפיכת הדיו על התשובה. כי מן השמים היה מיועד רבי פנחס בעל הפלאה לקבל את המשרה החשובה, לכהן כרבה של פרנקפורט, ושם העמיד תלמידים רבים, וראש וראשון לתלמידיו הנודעים, הוא הגאון רבי משה סופר, בעמח"ס חתם סופר אשר מזכירו בסילודין בשו"ת ובחידושיו – "מורי ורבי בעל ההפלאה".

(לב ישראל)

לימוד ספר 'פנים יפות' אחר השולחן

במשך זמן רב היה רבינו [החידושי הרי"ם] רגיל לומר מאמר אחד מספר 'פנים יפות' מבעל 'הפלאה' ז"ל אחר השולחן בחדר הפנימי שלו לפני החסידים.

פעם אחת בליל שבת קודש אחר השולחן, פתאום התחיל רבינו להלל ולשבח את ההפלאה זצ"ל מגודל צדקתו וגאונו, שהיה גאון גדול, קדוש עליון ומקובל גדול מאין כמוהו, והאריך בשבחים ובתהלות אשר נתבהלו ונשתוממו כל החסידים שעמדו אז, כי לא שמעו מעולם שבחים כאלו.

חטאיכם כשנים

כתב הרה"ק בעל ההפלאה זיע"א ('המקנה' קידושין ל:): במה שפירשנו בחידושי תורה 'כי יצר לב האדם רע מנעוריו', כי היצר הרע בימי נעוריו של אדם הוא נוטה לדברי הבל שאין בו ממש, ולאחר שעברו ימי הנעורים נמאס בעיניו מעשה תעתועים של ימי נערות ויתחדש עליו יצר הרע אחר רע יותר מן הראשון. וזהו שאמר 'כי יצר לב האדם רע' יותר ממה שהיה בימי 'נעוריו'. וכן בירושלמי, 'אם יהיו חטאיכם כשנים' וגו' שהוא כפי השנים של אדם, שכל מה שיזקין יתחדש בו היצר הרע, וכמו שאמרו בזקני עמי הארצות, כל זמן שמזקינין וכו'. וענין אמרו 'יצרו של אדם מתגבר' הוא יצר הצדיקים שאין שומעין דבריו ומתחזקים כנגדו, הוא מתגבר כל היום, כמו שאמרו 'כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו', וכיון שדרך הצדיקים להתגדל בכל יום כמו בזקני תלמידי חכמים כל זמן שמזקינין דעתן נוספת עליהן, כן היצה"ר מתגדל ומתחזק להחטיאו.

(ספיר ויהלום פר' לך לך תש"פ - להגה"ח ר' מנחם מנדל פומרנץ שליט"א)