הגה"ק רבי יחזקאל לנדא מפראג זיע"א בעל נודע ביהודה וצל"ח י"ז אייר תקנ"ג
הגה"ק רבי יחזקאל לנדא זי"ע נולד בשנת דע"ת לאביו הגאון רבי יהודה הלוי מאפטא שהיה מנהיג "ועד ארבע הארצות", ולאמו מרת חיה ע"ה שהיו שניהם מגזע הגה"ק הרבי ר' העשיל מקראקא.
בצעירותו נדד למוד בין חכמי הקלויז הנודע שבבראד, שם קנה לו שם בין האריות שבחבורה. לאחר נישואיו בדובנא עקר חותצנו לבראד, ורבי יחזקאל המשיך להתעלות שם בתורה.
בן עשרים היה כשנתמנה לראב"ד בראד ושמו הלך ונתפרסם כאחד מגדולי פוסקי הדור, לחם מלחמת ה' בגיבורים ללת חת וקידש שם שמים, ובשכר זה זכה שמשמים הרימו קרנו. כעדות מרן הבעש"ט הק' זי"ע.
לאחר מכן כיהן ברבנות יאמפלא, ואח"כ ברבנות פראג שם הקים ישיבה גדולה ונודע כרבן של כל הגולה פוסק הדור ורבן של כל ישראל.
נתבקש לישיבה של מעלה ביום י"ז אייר תקנ"ג ומנוחתו כבוד בפראג.
השאיר אחריו את ספריו "נודע ביהודה" (השם לכבוד אביו שנקרא יהודה). צל"ח (= ציון לנפש חיה על שם אמו), אהבת ציון ודורש לציון.
מדוע ברך את 'ברכת העולה לתורה' מתוך הכתב
שח נכד בעל הנודע ביהודה: בשבת הראשונה כשבא זקנו בעל הנודע ביהודה לישב על כסא הרבנות בפראג, ראה שבשעת קריאת התורה מחזיק הגבאי בלוח שהיו כתובות עליו ברכות התורה. הגבאי הכיר את האנשים הפשוטים שנקראו לעלות ובכל פעם שנקרא איש כזה, לקח את הלוח מתחת המפה והניחו לעיניו של העולה. כשהתבונן הנודע ביהודה בזה, נצטער שנמצאו בקהלת פראג אנשים פשוטים כאלה, ובגליציה (שמשם הגיע) האנשים היותר פשוטים אמרו ברכות התורה בעל פה.
וכשנקרא הוא לתורה, הוא היה לוי, אך עפ"י מנהג ישן נקרא בשבת הראשונה למפטיר. עמד רגעים אחדים והעמיד את עצמו כאילו חושב מחשבות, לסוף הרכין ראשו להגבאי ולחש באזניו הואיל נא לתת לי את הלוח ואמר הברכות מתוך הלוח.
היו להנודע ביהודה איזה מתנגדים והם הפיצו שמועה שהרב אינו יודע אפילו לברך על התורה בעל פה. אולם הגאון לא שם לבו לדברי מתנגדיו, וכל ימי היותו רב ברך מתוך הלוח, מובן מאליו שהתנהג כן כדי שלא לבייש את אלה העולים לתורה שאינם יכולים לומר בעל פה, כל כך היה גדול כבוד הבריות בעיניו.
