הגה"ק רבי חיים יוסף דוד אזולאי זי"ע מרן החיד"א י"א אדר תקס"ו

רבינו חיים יוסף דוד אזולאי זצ"ל, נולד בחודש סיון שנת תפ"ד בין חומות ירושלים עיר הקודש. לאביו רבי רפאל יצחק זרחיה זצ"ל, שהיה נינו של רבי אברהם אזולאי זיע"א בעל "חסד לאברהם", מגדולי המקובלים בדורו, שהתגורר, פעל ואף נטמן בעיר הקודש חברון. ואילו אמו היתה בתו של הרב החסיד המקובל רבי יוסף בייאליר זצ"ל, שהגיע מאשכנז בעליית רבי יהודה החסיד זצ"ל.

כבן שש שבע, החלה רוח ה' לפעמו, הכיר את בוראו, ויכר יוס"ף בידיעת בית רבו, לא ימיש מרחובה, 'ויט שכמו לסבול', בקי בהטיה, יושב אהלים, כותב עליו אביו בהסכמה לספרו הראשון "שער יוסף".

בשנת תקי"ג והוא בן עשרים ותשע שנים, שלחוהו חכמי ירושלים לאירופה המערבית, למען עניי העיר העטופים ברעב, שליחות שהתארכה חמש שנים. שם בהיותו בן עשרים ותשע כאמור, הוציא את ספרו הראשון "שער יוסף" בליוורנו. בשנת תקי"ח, שב לארץ הקודש והצטרף לבית דינו של רבי יהודה נבון בנו של המחנה אפרים, כן נמנה בין חבורת המקובלים "אהבת שלום", בראשות רבינו שלום שרעבי זיע"א.

כבר בשנת תקכ"א, פנו אליו חכמי וראשי קהלת קושטא, שהיתה בזמנו הקהילה החשובה והגדולה ביותר בארצות המזרח, בבקשה שיקבל על עצמו את כתר הרבנות בעירם, אולם הוא מיאן לזאת, על אף כל הלחצים שהופעלו עליו.

בשנת תקכ"ד נשלח שנית מטעם חכמי ירושלים לקושטא שבטורקיה, בהגיעו למצרים הגיעה אליו ידיעה מירושלים כי השליחות בוטלה, והוא נשאר שם, כשהוא ממונה בעל כורחו כרבה של קהיר למשך חמש שנים.

בשנת תקל"ג, שלחוהו חכמי חברון בשלישית למען עניי עירם שסבלו אז חרפת רעב, עקב מלחמות שהתחוללו באותה עת. בנסיעותיו לטובת עניי ארץ ישראל לארצות שונות, נפגש עם גאוני התורה ברחבי העולם, וכן ביקר בספריות בהן גילה ספרים נדירים, מהם שילב וציטט בספריו הרבים בזכרונו הפנומנלי.

כשהגיע במהלך נדודיו לליוורנו שבאיטליה, הציע הנדיב רבי אליעזר חי שאלתיאל ריקאנטי, לסייעו בהדפסת ספריו הרבים ולהחזיק עבורו ישיבה, בה יעסוק בתורה בשקט ובשלווה. החיד"א נענה להצעה והשתקע בביתו, כשהוא כותב, עורך ומדפיס את ספריו הנפלאים ומלאי החכמה.

בזמן זה הוא דחה את הפצרות בני הקהילה שיסכים לקבל את נזר הרבנות בעיר. כן נשלחו אליו אגרות בקשה שיקבל על עצמו את רבנות אמשטרדם צפת ואנקונה, ובאחרית ימיו אף בקשוהו להתמנות כראש הרבנים לארץ ישראל, אולם לכולם סירב, כשהוא כותב בענוותנותו המופלאה, "כי מכיר אני את ערכי" וכו' "וקצה נפשי בזה" (מדבר קדמות).

כל שנותיו השתוקק החיד"א לשוב לארץ הקודש, כפי שהיה כותב תדיר במכתביו בכל עת מצוא, אולם בכל פעם שהתכונן לנסיעה, נוצרה איזו הפרעה, שעכבה אותו מלממש את רצונו, כגון מגיפות, סערות, ומלחמות.

החיד"א נסתלק בליוורנו בליל שבת קודש פרשת זכור י"א אדר תקס"ו. בשנת תש"כ, הועלה ארונו להר המנוחות שבירושלים, שם הוקם אוהל על קברו, זיע"א.

כי הגיד להם אשר 'המן' הוא היהודי

וַיַּגִּידוּ לְהָמָן לִרְאוֹת הֲיַעַמְדוּ דִּבְרֵי מָרְדֳּכַי כִּי הִגִּיד לָהֶם אֲשֶׁר הוּא יְהֹוּדִי (אסתר ג, ד). כתב החיד"א בספר "כסא דוד" (דרוש י' לשבת זכור): שמעתי מחד מרבנן שפירש דרך צחות, דכיון שהמן היה עבד למרדכי (עי' מגילה טו, א), אם היינו בארץ ישראל – מלין וטובלין אותו לשם עבדות, וחייב בכל המצוות שהנשים חייבות. ואם כן אפשר שמרדכי אמר להם על המן שהוא עבדו, ודין עבד ישראל למול ולטבול, ולקיים מצוות שהנשים חייבות... ונמצא שהמן היה יהודי. וזה שכתוב: "ויגידו להמן לראות היעמדו דברי מרדכי כי הגיד להם אשר הוא יהודי", כלומר: "הוא" – המן, "יהודי" – כדין העבדים. וימלא המן חמה. עד כאן שמעתי...

(כסא דוד דרוש י' לשבת זכור)

ספרי מרן החיד"א כקומה שלימה

כתב הג"ר משה הלברשטאם ז"ל בהסכמתו לספר "חדרי בטן" שיצא לאור בשנים האחרונות מכתב ידו של החיד"א: "גאון עוזנו החיד״א זי׳׳ע קרא בשמות להרבה מספריו הקדושים על שמות איבריו של אדם, והא לך דוגמתו: ראש דוד, מראית העין, פתח עינים, טוב עין, עין זוכר, יעיר אוזן, פני דוד, פה אחד, דבש לפי, שפה אחת, צווארי שלל, לב דוד, זרוע ימין, כף אחת, מורה באצבע, צפורן שמיר, ברכי יוסף, שמחת הרגל. והנה עתה בהדפסת הספר הנוכחי נוסף עוד אחד מהאיברים, והיינו "חדרי בטן". והם קומה שלימה...