הגה"ק רבי הילל מפריטש זצ"ל בעל פלח הרימון י"א אב תרכ"ד

הרב הגאון המקובל והחסיד ר' הילל בהרה"ח ר' מאיר הלוי מאליסאוו הידוע בשם ר' הילל פאריטשער נולד בשנת תקנ"ה.

למדן ושקדן עצום הי' עוד מימי ילדותו ונקרא בשם העילוי מחומץ (עיר קטנה בסמיכות רוסי' הקטנה) בן י"ג שנה כבר הי' בקי בש"ס ופוסקים.

הי' מתנהג בפרישות ומרבה לעסוק בתעניות וסגופים. בהיותו בן ט"ו שנה כבר הי' בקי בכל כתבי האריז"ל.

הוא הי תלמיד מובהק של הרה"ק רבי אברהם דוב מאוורוטש אב"ד דק"ק זיטאמיר מחבר ספר בת עין על התורה בדרך פרד"ס, והי' מזכירו תמיד ביראת הכבוד. והי' נוסע להרה"ק' ר' מרדכי מטשערנאביל זצ"ל ונדבק בו ללכת בדרכי החסידות.

אכן בלמדו ספר לקוטי אמרים הוא ספר התניא לרבינו הזקן, ותפקחנה עיניו לראות האור הגנוז בו כי טוב, אז גמר אומר ללמוד ללמד תורת החסידות חב"ד.

כשנסע כ"ק אדמו"ר הזקן בשנת תקע"א לוואלין עבר בדרכו חזרה דרך גליל רוסי הקטנה ואלפי אנשים נתקבצו בכל עיר ומושב אשר נתעכב שמה.

למרות גדולתו ורוממותו של הרר"ה בתורה בנגלה ובנסתר ועל אף הכבוד שנהגו בו החסידים בני דורו חסידי אדמו"ר האמצעי ואדמו"ר הצ"צ, הי' מתנהג בתכלית הענוה והשפלות. וגם על דקדוק קל של ד"ס או על הנהגה טובה שהנהיג בנפשו הי' מוסר נפשו כעל החמורות.

הוא הרבה להפיץ אור תורת החסידות, ורבים הדריך בדרכה ונטע בעמק לבם נקודת האמת באהבת השם ויראתו הטהורה.

באחת מנסיעותיו נפטר - בעיר חרסון, בשנת תרכ"ד ביום י"א מנחם אב, ושם מ"כ ועל קברו בנו אוהל ורבים היו נוסעים להשתטח על קברו.

***

כאשר השבת תפסיק לזעוק – אזי 'רפואה קרובה לבוא'

פעם הגיע הרה"ק רבי הלל מפאריטש זיע"א למושבה שהיה בה יהודי שהיה פותח את חנותו בשבת קודש רח"ל. שלח אליו רבי הלל שליח וביקש ממנו שיסגור את חנותו. אבל האיש מיאן לציית לבקשתו. שלח אליו רבי הלל שליח בשנית והזהיר אותו שיסגור את חנותו ואם לאו... אבל האיש לא התפעל גם מכך.

פתאום חלה האיש ואשתו הגיעה בבכיות אל רבי הלל. אותה שעה נטל רבי הלל את ידיו לסעודה שלישית. החסידים שהיו במקום אמרו את הנוסח הידוע 'שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא'. רבי הלל היה באמצע הנטילה והוא נענע בראשו לאות הסכמה. לאחר אכילת כזית של המוציא אמר רבי הלל: 'שבת היא מלזעוק' - כאשר השבת תפסיק לזעוק – אזי 'רפואה קרובה לבוא', וכך היה. האשה הבטיחה שהחנות תיסגר בשבתות ובעלה זכה לרפואה שלמה.

(ספיר ויהלום פר' משפטים ע"ט - להגה"ח ר' מנחם מנדל פומרנץ שליט"א)

***

הצדיק הוא בעל הבית על שנתו

בביתו של הרה"ק רבי הלל מפאריטש זיע"א היה באמצע החדר וילון, ובחצי הבית ישבו התלמידים ולמדו ועסקו בחסידות, ומאחורי הוילון היתה מיטתו של רבי הלל. פעם הסיב עצמו רבי הלל לישון קצת, וכשבאו התלמידים אמר אחד מהתלמידים שלא יעשו רעש כי רבי הלל ישן, ושמע רבי הלל מה שאמר יצא אליהם ואמר, 'וואס הייסט ער שלאפט, ער איז עפעס א באלעבאס אויף מיר, ווען איך הייס עם שלאפן שלאפט ער, איך הייס עם אויפשטיין שטייט ער אויף. [-מה זה הוא ישן, האם הגוף בעל הבית עלי, כשאני מצוה לו לישון הוא ישן, כשאני מצוה לו לקום הוא קם].

(ספיר ויהלום פר' ויצא ע"ח - להגה"ח ר' מנחם מנדל פומרנץ שליט"א)