הגה"צ רבי נתן צבי פינקל זצ"ל הסבא מסלבודקא בעל 'אור הצפון' כ"ט בשבט תרפ"ז
נולד בשנת תרי"ט, בעיירה הליטאית ראסיין, לאביו רבי משה פינקל מנכבדי המקום. בגיל רך מתו עליו הוריו ואחד מקרובי המשפחה בעיר וילנא, אספו לביתו וגידל אותו בתורה.
בגיל חמש עשרה כבר יצא לו שם של למדן ובעל מחשבה. כשהגיע ללפרקו לקחו כחתן הרב מאיר באשיס חתנו של הרב דקלם רבי אליעזר גוטמן, והסמיכו על שולחנו שנים אחדות, בכדי שיוכל לשקוד על תורתו באין מפריע. לאחר מכן נתקרב מאוד לרבו המובהק חכם המוסר רבי שמחה זיסל זיו מקלם.
בשנת תרל"ז יסד בסלובודקה כולל לעשרה אברכים בתמיכת הנדיב מר עובדיה לחמן איש ברלין. כן יסד עוד כמה מסגרות גם לבחורים עד לשנת תרמ"ד שאז יסד את הישיבה דסלובודקה, אשר מבין כתליה הפיץ תורה ויראה לעולם, קרוה לחמישים שנה, ואשר בה הגשים בפועל את דרכו בחיים ובחינוך המוסרי.
בקיץ שנת תרפ"ה, אחרי שנסתבבו הסיבות להעלות חלק גדול מישיבתו לארץ ישראל, הצטרף רבי נתן צבי לעולים, והשתקע בחברו.
בליל כ"ט בשבט במעמד תלמידיו הנאמנים פרחה נשמתו של איש האמת, לגן עדן, זי"ע.
ראייתו הרחוקה של הסבא זצ"ל
הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל, מחבר הספר 'אבן האזל' על הרמב"ם וראש ישיבת עץ חיים בירושלים, היה רגיל מדי פעם לנסוע אל העיר חברון להשתטח ולהתפלל על קברי האבות, ישני חברון. אל המסעות הללו היו נלוים אליו טובי הלמדנים בישיבת עץ חיים, כשבדרך היה רבם הגדול מפלפל עימם בדברי תורה ובסוגיות עמוקות שבש"ס.
רגילים היו, ראש הישיבה ותלמידיו, להכנס לבקר אצל הסבא מסלבודקה, הגאון רבי נתן צבי פינקל זצ"ל, בכל אותם פעמים שנסעו לחברון. מאחר והסבא מסלבודקא התגורר בעיר חברון, הייתה זו הזדמנות טובה עבורם להסתופף בצל קורתו ולקבל ממנו קנייני חכמה ודעת. הסבא מסלבודקא היה מוסר בפניהם שיחה מוסרית מעמיקה והנוכחים היו שומעים את דבריו בשקיקה.
באחת הפעמים בהם ביקר הגאון רבי איסר זלמן אצל הסבא הודיע רבי איסר זלמן לסבא תיכף עם בואו: יידע מעלתו כי היום הבאתי עמי את הגדול שבכולם! זהו בחור עילוי, מופלג מאוד בתורה, אשר העולם עוד ירעש ממנו! הסבא קבלם בשמחה רבה והזמינם להסב עמו ליד השולחן.
בעוד הכל יושבים סביב השולחן, הכניסה הרבנית והגישה לאורחים כוסות תה וצלוחית של סוכר כדי שכל אחד ימתיק בו את כוס התה שלו לפי טעמו. ואכן הנוכחים שוחחו בדברי תורה ולגמו מכוס התה שלפניהם. לפתע הבחין הסבא שהעילוי הצעיר היושב עימם עסוק בגרגרי הסוכר אשר נשפכו מהצלוחית על השלחן. דרכו של עולם הוא, שכאשר שמוסיפים את הסוכר לכוס התה יש ונשפכים אי אלו גרגרים על השולחן, והנה אותו בחור היה יושב ומלקט בראשי אצבעותיו את גרגרי הסוכר ומלקקם בשפתותיו.
לא מצא חן בעיניו של הסבא התנהגותו של הבחור. הסבא ראה בזה פגם מובהק בהלכות דרך ארץ, שכן אין זה מן הראוי לנהוג כך וללקק גרגרי סוכר כאשר יושבים יחד עם גדולי תורה ועוסקים בפלפולא דאורייתא. אולם כדי שלא לפגוע בבחור העדיף לשתוק ולא להעיר לו על כך בגלוי ובבירור.
לקראת סוף הביקור פנה הסבא מסלבודקה אל הבחור ואמר לו: ברצוני לשאול אותך כמה שאלות. האם תוכל לומר לי בבקשה, מי יותר חשוב ממי, אדם חי או אדם מת? התפלא הבחור על השאלה הפשוטה והשיב מיד: בוודאי שאדם חי חשוב יותר מאדם מת שבטל ועבר מהעולם! הוסיף הסבא ושאל: בבעלי חיים כיצד? מי חשוב יותר אריה חי או אריה מת? אף כאן נענה הבחור והשיב מיד: ברור שהאריה החי הוא החשוב יותר! והסבא אינו מפסיק וממשיך לשאול: שמא נאמר שזהו דווקא באריה שהוא מלך החיות, אך מה נעשה ביום שידובר לנו משני כלבים, כלב חי וכלב מת, מי מביניהם יותר חשוב? גם בזה קבע הבחור שבוודאי כלב חי חשוב יותר! עתה המשיך הסבא וחידד: כלב חי ואריה מת, מי מהשניים חשוב יותר? כאן ידע הבחור לצטט את הפסוק המפורש ואמר לסבא כי כבר קבע שלמה המלך בחכמתו (קהלת ט ד): 'כִּי לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב מִן הָאַרְיֵה הַמֵּת'.
נענה הסבא ואמר: עכשיו שכל הנתונים המקדימים ברורים וידועים לנו, ברצוני לחוד לך חידה: האם תוכל לציין על קיומו של מקרה נדיר בו יהיו אדם חי ובעל חי מת, ובכל זאת יהא בעל החי המת עדיף על פני האדם החי? חשב הבחור והכריז בהחלטיות: לא יתכן דבר שכזה! נענה הסבא ואמר לו: שגית ונעלמו ממך דברי חז"ל האומרים במפורש כי דבר זה יתכן גם יתכן, שכן כך שנינו להדיא (ויקרא רבה א): 'כל תלמיד חכם שאין בו דעת - נבלה טובה הימנו'. נבילה היינו בעל חי מת, והנה לא זו בלבד שהוא עדיף על אדם חי, אלא שהוא עדיף אפילו על אדם תלמיד חכם המופלג בתורה! נבילה טובה הימנו!
הבחור עצמו לא הבין את עומק כוונת הסבא מסלבודקא, ודומה היה לו כי הסבא מבקש להשתעשע עימו בחידודי מילתא. אולם רבי איסר זלמן הבין תיכף ומיד כלפי מה הדברים אמורים. ידע רבי איסר זלמן כי 'דעת' עליה אמרו חז"ל 'תלמיד חכם שאין בו דעת' היינו דרך ארץ, וככל שתלמיד חכם אינו מתנהג בדרך ארץ הוא משפיל עצמו באופן כזה שאפילו נבילה טובה הימנו. רבי איסר זלמן הבין נכוחה כי הסבא ביקש לרמוז לבחור בדרך עקיפה על כך שהתנהג באופן שהוא חסר דרך ארץ ולהודיעו כי לא זו הדרך ילך בה ולא זו המעשה אשר יעשה אם אכן יש ברצונו לעלות ולהתעלות בתורה.
עם סיום הפגישה, לאחר שיצא הבחור מהחדר, אמר רבי איסר זלמן לסבא: אבקש רשות להעיר, כי דומה עלי שכבוד תורתו הפריז מעט בתוכחת המוסר שנתן לבחור. הרי כבר בתחילת פגישתנו אמרתי שמדובר כאן בבחור שהוא עילוי שבעילויים, מופלג בתורה והעולם עוד עתיד לרעוש ממנו, והנה כאן מסבירים לו שתלמיד חכם שאין בו דעת נבילה טובה הימנו.
אולם הסבא לא נסוג בו מעמדתו והוא נשאר בשלו: די במעשה הקטן הזה של ליקוק גרגרי הסוכר באופן לא מנומס ומכובד כדי ללמד על כך באופן מובהק, שאם הבחור לא ישנה את הליכותיו ויעדן אותם בדעת ובדרך ארץ, הרי שלא זו בלבד שהעולם לא ירעש ממנו, אלא הוא יהיה בטל ומבוטל כעפרא דארעא ולא תהא לו כל שייכות לעולם התורה!
את הסיפור הזה סיפר הגאון רבי מאיר חדש זצ"ל לתלמידיו. והיה חותם בדברים האלה: אני יודע היטב במי המדובר! הכרתי את הבחור העילוי הן בצעירותו והן לעת זקנתו! יכול אני להעיד שלצערנו הסבא צדק בכל מילה שאמר, והוכיח סופו על תחילתו!
