הגה"צ רבי מאיר שפירא זצ"ל ראש ישיבת חכמי לולבלין ז' חשוון תרצ"ד
נולד בב' באדר תרמ"ז בשאץ שבבוקובינה לאביו הג"ר יעקב שמשון, מצאצאי הרה"ק רבי פנחס מקוריץ והרה"ק רבי יעקב שמשון משיפיטובקה.
בילדותו ניכר בכשרון נדיר במיוחד ובהתמדה מופלאה. מסופר כי בגיל 9 כבר היה בקי בחלק יורה דעה עם מפרשיו. הוא נודע בתור "העילוי משאץ".
בשנת תר"ע, בהיותו בן 23, התמנה לכהן כרב בגלינא שבגליציה. לאחר 13 שנה עבר לכהן כרב בסאניק, שנה לאחר מכן בפיעטרקוב, ולאחר חמש שנים נבחר לכהן בלובלין.
הוא יזם הקמת שני מפעלים גדולים לחיזוק התורה: ייסוד מפעל "הדף היומי" והקמת ישיבת חכמי לובלין. הוא הציע את רעיונותיו בפני הכנסיה הגדולה של אגודת ישראל בוינה בשנת תרפ"ג, ושתי ההצעות התקבלו באהדה על ידי המשתתפים. מסלול הדף היומי החל בראש השנה תרפ"ד, וישיבת חכמי לובלין נוסדה בשנת תר"ץ.
הוא רצה לייסד ישיבה מפוארת הכוללת פנימיה וחדר אוכל, מתוך מחשבה כי זהו כבוד התורה. אכן, הוא הקים מבנה ענק ומפואר בן 6 קומות. הוא נדד ברחבי העולם על מנת לגייס כספים להקמת הישיבה ואחזקתה.
היה בעל חוש מוזיקלי מפותח, והלחין מנגינות רבות. בין המנגינות הידועות שהלחין: "אשרי אדם עוד לו בך", "אם אמרתי מטה רגלי" ועוד.
רבינו נתבקש לישיבה של מעלה בדמי ימיו בגיל 46 בז' בחשון תרצ"ד.
עצתו המחוכמת להצלת ביילוס במשפט
לפני כמאה ועשר שנים הזדעזע העולם היהודי מעלילת דם שהעלילו על יהודי בשם מנדל בייליס ברוסיה. טענו כלפיו שהוא הרג ילד בן 12 כדי להשתמש עם הדם שלו למצות לפסח.
למעשה, לא רק מנדל בייליס ישב על כסא הנאשמים, אלא כל כלל ישראל. כל היהודים, בכל מקומות מושבותיהם, כולם הרגישו חלק בלתי נפרד מהמשפט, תפילות נישאו, צומות נערכו, קבלות טובות קיבלו על עצמם כלל ישראל כדי שבייליס יצא זכאי מהאשמה הנוראה.
מי שניהל את קו ההגנה של היהודים היה רבי יעקב מזאה, שכיהן כרב הרשמי של מוסקבה, והוא זה שענה לכל ההתקפות האנטישמיות של הקטגורים שהתעקשו להוכיח מתורת ישראל כי דמם של הגויים הוא הפקר. האשמות רבות ומגוחכות עלו במהלך המשפט, אך במיוחד ניסרה באויר שאלת השאלות: איך אתם, היהודים, טוענים שיש לכם כבוד לחיים של גויים וחלילה לחשוב שאתם הרגתם את הילד, בעוד שבתלמוד שלכם מובא מפורשות שרק אתם היהודים נקראים 'אדם' ואילו הגויים אינם קרויים אדם.
במילים אחרות, צעקו הגויים, אתם מתירים את דמינו, אתם משווים אותנו לחיות ולבהמות, אתם טוענים שאנחנו לא קרויים אדם.
לרב של מוסקבה לא היה מה לענות על הטענה הזו---
זו הייתה טענה שחזרו עליה שוב ושוב, והשופטים ביקשו לשמוע מה ההסבר של היהודים לכך שהגויים לא קרויים אדם.
ואז הגיע להרב מזא"ה אגרת מרב יהודי, רבי מאיר שפירא, מי שלימים נודע בכל תפוצות ישראל כרבה של לובלין, כמייסד ישיבת חכמי לובלין וכמחולל רעיון הדף היומי. באותם ימים הוא היה עדיין רב חסידי צעיר, והוא שלח מכתב להרב מזא"ה בה הוא העלה קו הגנה מבריק:
בלשון הקודש יש ארבעה שמות נרדפים: אנוש, גבר, איש, אדם.
עכשיו שימו לב היטב: שלושת השמות הראשונים יש בהם גם לשון יחיד וגם לשון רבים, אנוש - אנשים, גבר - גברים, איש – אישים. היוצא דופן זה השם הרביעי: המילה אדם יש בה רק לשון יחיד ולא לשון רבים. אדם ולא אדמים.
אמר רבי מאיר שפירא:
בואו ונבדוק את גורלו של מנדל בייליס מול גורלו של גוי שהיה מואשם באשמה כזו, הנה גורלו של בייליס נוגע לכל אחד ואחד בעם היהודי כולו. כולם מרגישים שהם יושבים איתו יחד על כסא הנאשמים.
אבל מה היה היחס של העולם הגויי אילו היה נשפט בעלילה דומה איזה גוי אחד.
אולי בני אותה העיר שבו הוא מתגורר, היו מגלים ענין בסיפור! בני המדינה היו מגלים לכל היותר קצת סקרנות! אבל אנשים שמחוץ לגבולות המדינה בודאי שלא היו מתענינים בדבר הזה כלל.
זה בדיוק ההבדל בין היהודים לגויים, היהודים קרויים אדם, כי אצלם זה תמיד לשון יחיד, כולם מרגישים גוף אחד ונשמה אחת.
הגויים, לעומת זאת, קרויים אנשים, כל תואר שהוא, אבל לא אדם. כי אצלם כל אחד הוא לעצמו. אין את האחדות, את הלכידות. הגויים הם יחידים, כל אחד לעצמו, או אפילו הרבה יחידים. אבל רק עם ישראל הוא אדם. כאיש אחד בלב אחד.
וההסבר האמיתי הזה התקבל אצל השופטים.
גם אותם מלאכים רעים הוכרחו לענות אמן, כי הם ראו איך כל כלל ישראל הוא אדם אחד, איך כולם כאיש אחד בלב אחד כואבים את כאבו של בייליס.
