הגה"צ רבי יהושע בוקסבוים זצ"ל הי"ד אב"ד גלנטה בעל אור פני יהושע כ"ו סיון תש"ב
רבינו רבי יהושע נולד בב' שבט שנת תרל"ז לאביו ר' יוסף שהיה שוחט בעיר פאפא בהונגריה. לאחר שנכנס לעול מצוות סייע לפרנס את הוריו בחנות. בערבים ובזמנו הפנוי למד אצל הדיין ר' משה יוסף הופמן, מחבר הספר "מי באר מים חיים" על מסכת ברכות.
בגיל 16 נשלח ללמוד בישיבת אונסדורף אצל הגאון רבי שמואל רוזנברג, בעל שו"ת באר שמואל. שם שקד על לימודו מתוך חיי צמצום (עד כדי שינה על ספסל), עד שהפך לאחד ממצויני הישיבה. כעבור שש שנים הוסמך להוראה ע"י ראש הישיבה ועל ידי רבה של מאאד, בעל "לבושי מרדכי".
בגיל 22 נשא אישה והיה סמוך על שולחן חותנו, ר' מאיר חיים בלוך, בעיר אויהל, במשך עשר שנים. בתקופה זו ישב ולמד והרבה את ידיעותיו גם בתנ"ך. הספיק לכתוב עשרות קונטרסים של דברי תורה, ויחד עם זאת התקרב לחסידות והסתופף במחיצתו של האדמו"ר משינאווא.
בשנת תר"ע התמנה לרבה של מגנדורף, בהמלצתו של רבו הרב שמואל רוזנברג. שם הוא הקים ישיבה שמשכה אליה תלמידים רבים. בשנת תרפ"ב קיבל הצעה לשמש כרבה של גלנטה, במקומו של הגה"צ רבי יוסף צבי דושינסקי. שיקול חשוב בהחלטתו לקבל את ההצעה היה העובדה שבגלנטה יוכל להקים ישיבה גדולה יותר. אכן, הרב יהושע הצליח להרחיב את ישיבתו, ובתקופה מסוימת מנתה מאתיים ושלושים בחורים. הרב דאג לתלמידים שיאכלו בחדר אוכל מסודר, ודאג אישית לכלכלתם של בני עניים. הוא דרש מתלמידיו הופעה חיצונית מסודרת, והיה לו יחס אישי כלפי כל תלמיד ותלמיד.
בסיוון תש"ד נתקבלה פקודה להעביר את יהודי גלנטה לאושוויץ. בו בזמן נתקבל גם אישור לשחרר את ראש הישיבה עם בני משפחתו. האישור ניתן מתוך ההערכה הרבה שזכה לה אפילו מצד הרשעים. אולם הרב סירב, ולפני שיצאה הרכבת לדרכה נשא דרשה מרגשת לפני עדתו בנושא של "בכל נפשך" – קידוש ה'. מי ששמע אותו העיד: מי שלא ראה את רבינו באותה שעה אינו יכול לתאר דמותו של מלאך ה' צבקות.
כאשר התחילו לנסוע ברכבת התבטא הרב שנוסעים ל"גן עדן". הוא ביקש מתלמידיו להצטרף עמו לשירת "אני מאמין", ולקראת חניית הרכבת באושוויץ קרא להגביר את עצמת השירה. הרב נספה בכ"ו בסיון באושוויץ, והשאיר אחריו מאות ואולי אלפי תלמידים מעריצים.
לאחר המלחמה אספו תלמידיו את שרידי חידושיו בהלכה ובאגדה, וכן שאלות ותשובות שלו. הם כינסו את כל דברי התורה (כולל על התורה) בספר: "אור פני יהושע" (שני כרכים).
כמו משקפיים בעלי זכוכית מגדלת
פעם תפס הרב בוקסבוים זצ"ל בחור ישיבה שהוא מעיין בספר 'מורה נבוכים'. אמר לו: דע לך בני, כי בתקופת השמד בספרד, יהודים ששמרו את התורה על יסוד מורשת אבות מסרו את נפשם על קידוש השם, לעומת זאת לא עמדו בנסיון היהודים שהאמינו בה' עפ"י חקירה. זאת ועוד, הרבי ר' מנחם מנדל מקוצק אמר, הספר הזה הוא 'מורה' למי שמילא את כריסו בש"ס ופוסקים, ו'נבוכים' למי שהוא צעיר וטרם הספיק ללמוד. אמר לו הבחור: אבל רבי, למה הקדמונים כמו הרמב"ם החזיקו מעמד באמונת ה' ובקיום המצוות למרות שהיו חוקרים ופילוסופים. השיב לו הרב: 'אמשול לך משל, ישנם משקפיים בעלי זכוכית מגדלת, שצעירים לא רואים בהם והזקנים משתמשים בהם ורואים לקרוא באופן יוצא מן הכלל'.
('עולמו של אבא' עמ' רה)
הצער על החורבן מכפר כחורבן
כתיב (במדבר יח, ה) "וּשְׁמַרְתֶּם אֵת מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ וְאֵת מִשְׁמֶרֶת הַמִּזְבֵּחַ וְלֹא יִהְיֶה עוֹד קֶצֶף עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".
בספרו אור פני יהושע, מפרש רבי יהושע בוקסבוים זצ"ל הי"ד, את הפסוק בדרך דרוש. וזאת בהקדם מה שאמר בספר ייטב פנים על מאמר חז"ל כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו, דהיינו שבכל דור שמצטערים על חורבן בית המקדש, ועל שלא נבנה בית המקדש בימיו, אז הרי זה כאילו נחרב בימיו - שמכפר הצער הזה כמו החורבן ששפך הקב"ה חמתו על עצים ואבנים.
ועל פי זה ביאר הגרי"ב את הפסוק "ושמרתם" - מלשון המתנה, כמו 'ואביו שמר את הדבר' - "את משמרת הקודש" - דהיינו שימיתינו ויהיו נכספים לזכות בקרוב לשמור את משמרת הקודש, ויצטערו על כבוד ויקר שנוטל מבית חיינו. ואז "ולא יהיה עוד קצף על בני ישראל" - כי יעלה להם צער זה כחורבן עצמו ויכפר להם.
