הגאון רבי מרדכי גיפטר זצ"ל ראש ישיבת טעלז כ"ג טבת תשס"א

הג"ר מרדכי גיפטר זצ"ל נולד בשנת תרע"ו בארה"ב, לאביו הרב ישראל ז"ל כבר בצעירותו היה ניכר בו גודל חשקת התורה שלו וניחון בזכרון טוב וכבר אז נתפרסם כעילוי.

בצעירותו למד בישיבת רבינו יצחק אלחנן אצל הג"ר משה סולובייציק זצ"ל, שם נתעלה במעלות התורה, לאחר זמן נסע ללמוד לישיבת טעלז בליטא, שם נתקרב מאד לראש ישיבת טעלז הג"ר אברהם יצחק בלאך זצ"ל הי"ד שהכיר בו שנועד לגדולה וקירבו מאד וצירפו לחבורת מצויני הישיבה.

בקיץ תרצ"ט נשתדך עם בת הג"ר זלמן בלאך זצ"ל, מנהל הישיבה. ועד למועד חתונתו חזר לביתו בארה"ב, בינתיים פרצה מלחמת העולם השני, וכעבור זמן הגיעה לארה"ב המיועדת להיות זוגתו, ושם התקיימה חתונתם בחורף ת"ש. עם התייסדות ישיבת "נר ישראל" בבולטימור נתבקש ע"י הג"ר יעקב יצחק רודערמאן זצ"ל להנהיג שם חבורות על המסכתא הנלמדת בישיבה ועל הספר "שב שמעתתא". בשנת תש"ג נתמנה לרב בקאנעטיקוט, שם ישב על התורה ועל העבודה, ובתקופה זו הרבה לכתוב חידושיו.

בשנת תש"ד ייסד דודו הג"ר אלי מאיר בלאך זצ"ל והג"ר חיים מרדכי כ"ץ את ישיבת טעלז בקליוולאנד, והרב גיפטר נקרא לשמש שם בר"מ ומשגיח, אחר פטירת הגרא"מ בלאך זצ"ל, נתמנה ביחד עם הג"ר ברוך סאראצקין זצ"ל, לשמש כראש ישיבה ושם מסר שיעורים ודרשות מוסר במשך למעלה משלשים שנה לאלפי תלמידים.

בשנת תשל"ו נסע לארה"ק וייסד שם ישיבת טעלז וקריית טעלז ומסר שם שיעוריו, ושיעור מיוחד בכל ערב שבת בספר "מנחת חינוך" שבו השתתפו גדולי ת"ח דירושלים.

בשנת תשל"ט לאחרי פטירתו הפתאומית של ראש ישיבת טעלז, חזר לארה"ב לנהל את הישיבה בטעלז.

רבינו נתבקש לישיבה של מעלה ביום ה' פרשת שמות, כ"ג טבת שנת תשס"א.

איפה התרגש יותר בכותל המערבי או בקבר רחל

בפעם הראשונה שבא ראש ישיבת טלז הגאון הגדול רבי מרדכי גיפטר זצ"ל לא"י, הלכתי בליל שבת קודש לקבל את פני ראש הישיבה זצ"ל.

שאלתי אותו אם היה אצל בכותל המערבי סמוך למקום המקדש ובקבר רחל, וענה לי שהיום הלך לשם בפעם ראשונה. שאלתי אותו באיזה מקום התרגש הראש ישיבה יותר, וענה לי, שאמנם התרגש בקבר רחל, אבל הרבה יותר התרגש במקום המקדש.

אמרתי לו ששאלתי שאלה זו להרבה אנשים, וכולם ענו לי שהם התרגשו יותר בקבר רחל וגם אני מבין כך.

אמר לי רה"י זצ"ל, אני אסביר לך את הסיבה לדבר, אתם אנשים צעירים, וגם אנשים צעירים יכולים להרגיש איך ש"מאמא רחל" בוכה עליהם ומבקשת מהקב"ה רחמים עבור בניה, כמו שכתוב "מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה וכו'", (ירמיהו לא, טו), משום שכל אחד ראה, איך שאמא שלו דאגה בשבילו, ומסרה נפשה כל ימיה והתפללה עליו, ולכן קל מאד להתרגש במקום קדוש זה כראוי.

משא"כ בנוגע לחורבן הבית, אנשים צעירים שלא ראו בחייהם כיצד נראה עולם קודם החורבן, וכיצד נראה לאחר החורבן, אינם יכולים לתאר מהו חורבן, איזה צער ויסורים כרוכים בזה.

אבל אני שזכיתי ללמוד תורה בישיבה הקדושה של טלז באירופה, וראיתי את הקהילות הקדושות של כלל ישראל, ראיתי גדולי תורה ויראה, ראיתי את הישיבות הקדושות, הבנתי מה זה "ישיבה בחור" באמת, ראיתי מה זה "אלול וימים נוראים", וכל זה נחרב בעוונתינו הרבים, ואני יודע ששורש כל החורבנות מונח בחורבן בית המקדש, ולכן לי אין קושי לבכות כאשר אני רואה את בית המקדש בחורבנו.

הצדיק רבי שלמה וולבה ז"ל סיפר פעם בשיחה בישיבת מיר, שפעם אחת כשביקר אצל המשגיח רבי יחזקאל זצ"ל, שאל אותו המשגיח "כמה יהודים הרג היטלר ימ"ש". כיון שדבר זה כל אחד יודע, הבין מיד שמונח בשאלת המשגיח משהו עמוק יותר, ולכן לא ענה לו כלום, כעבור רגע שאל אותו המשגיח בפעם השניה "כמה יהודים הרג היטלר ימ"ש", וגם בפעם הזאת לא ענה לו כלום, כששאלו פעם שלישית, לא היתה לו ברירה וענה לו "שש מליון".

פניו של המשגיח ז"ל נעשו אדומות ובוערות כלפיד, ואמר לו: "אין זה נכון, הוא הרג את כל כלל ישראל! אין זה כלל ישראל של לפני השואה!"

(עם לבבי אשיחה, ח"ב עמ' לד)