הגאון רבי בנימין ביינוש פינקל זצ"ל ראש ישיבת מיר י"ח בשבט תש"ן

הגאון הג' רבי ביינוש פינקל זצ"ל, נולד בעיירה מיר שבבלארוס לאביו הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל, ולאמו מלכה בת הגאון רבי אליהו ברוך קמאי, שכיהן אז כראש הישיבה וכרבה של העיירה מיר.

בהיותו בן שנה פרצה מלחמת העולם הראשונה, והוא עבר עם משפחתו לעיר סטויבץ, יחד עם תלמידי ישיבת מיר. כעבור זמן עברה הקבוצה לפולטבה. עם סיום המלחמה נפטר סבו ראש הישיבה הרב קמאי, ואביו התמנה תחתיו כראש הישיבה. לאחר מלחמת העולם הראשונה עבר עם משפחתו, יחד עם תלמידי הישיבה, לווילנה, שם שהו עד אמצע שנת תרפ"א, בקיץ תרפ"א שב עם משפחתו למיר, ואביו חידש את פעילותה של הישיבה במקום. בבחרותו למד בישיבת מיר, והיה מתלמידיו של אביו.

בשנת תש"א עלה לארץ הקודש עם קבוצת תלמידים בראשות אביו, והוא התיישב בירושלים. הוא סייע לאביו בהקמת הישיבה בירושלים, ולאחר מכן סייע לו במשך עשרות שנים באחזקתה. בשנת תש"ב נישא לבתו של הג"ר שמואל גריינימן, במשך תקופה התגורר בבני ברק והתפלל בבית הכנסת של החזון איש, שחיבבוהו מאוד וקרבהו ביותר.

לאחר פטירת אביו הגרא"י פינקל, בי"ט בתמוז תשכ"ה, התמנה תחתיו כראש הישיבה ומנהלה. לצדו עמד גיסו, הגאון הג' רבי חיים שמואלביץ. נודע בענוותנותו ובצניעותו הרבה.

צניעות שבפרסום

החסד של ר׳ ביינוש היה אגדי. ואולם חלק גדול מן החסד היה טבעי ומתמשך, כך שאם לא חיפשת אותו, לא היית מבחין בו. בשני החדרים הקטנים שלו בבני ברק מצא את הזמן והאפשרות לגדל עשרות ילדים יחד עם בני משפחתו. חלקם היו בעייתים, אחרים היו מופרעים, אך כולם טופלו. כאילו היו ילדיו שלו, ואפילו חיתן כמה מהם.

אחד משכניו איבד את כושר הראיה לשבועות אחדים. הוא ישב ולמד איתו שעות על שעות.

הרבנית שרה יפה׳ן ז״ל בקומה מתחת לדירת משפחת פינקל בירושלים. הם דאגו לה כאילו היתה אימם. כמה פעמים ביום נכנס ר׳ ביינוש לוודא שהרבנית לקחה את התרופות שלה. שהיא אכלה, שלא חסר לה משהו. פעם נכנס מישהו לבית הרבנית יפה׳ן ומצא שם פועל שוכב מתחת לתנור וכלי עבודה בידו. המבקר נדהם לראות שהפועל היה ראש ישיבת מיר!

ילדיו של השכן המסכן בבני ברק סבלו מקשיים בבית הספר. מי בילה שעות על גבי שעות ולמד איתם כדי שיוכלו להתקבל לישיבה?...

נושא בעול הזולת

כששמע על מאן דהו שנקלע למצוקה כלכלית, לא הסתפק באנחת רחמים, אלא היה נכנס לעובי הקורה, לנסות להציל ולעזור. זאת, גם כשהיה מדובר בסכומי כסף גדולים. אחד משכניו סיפר שכלכלת ביתו היתה מבוססת על חנות שניהלה אשתו. במשך שנים התפרנסה ואגרה פרוטה לפרוטה

לצורך פרנסת בני הבית והשאת הצאצאים. באחד הימים התרחש בביתם שוד שהשאיר אותם נקיים מנכסיהם. יום אחד נכנס רבי ביינוש אל הבית והניח על השולחן מאה אלף דולר טבין ותקילין כהלוואה. לאחר תקופה נוספת גייס מאתיים אלף דולר נוספים להקמת העסק מחדש, בלי שיזכיר מצדו תאריך מוגדר לפרעון.

מעבר לדאגתו לצרכים הגשמיים והחומריים של הזולת, היה יודע להבחין באדם שמצב רוחו החל להיות שפוף. כשראה מישהו עם סימני דכאון ויאוש היה מנסה להקל מעליו את סבלו ולהפיח בו רוח חיים.

יהודי שנכנס לנחם את בני המשפחה, בימי השבעה הפטיר: "אינכם יודעים מי היה רבי ביינוש, רק משפחתנו יכולה להעריך את גדולתו". והחל לספר בהיסוס: "אבי ז"ל היה עסקן עשיר ונדבן, וביתנו היה מרכז פעילות. יום אחד התהפך הגלגל. תסבוכות משפטיות וחקירות משטרתיות היו מנת חלקו. בין רגע, הפך אבי מאדם נכבד לאדם מנודה.

ידידים ואנשים שהיו רגילים להכנס לביתנו, הדירו רגלם מביתינו. רק אורח אחד, חדש, החל להגיע, היה זה רבי ביינוש, שהיה מגיע מידי יום ביומו לשהות עם אבינו.

ולא רק זה, הוא עזר לו להחלץ מהתסבוכות המשפטית, וסייע להעמיד אותו שוב על רגליו". "באותה תקופה חשוכה, הוא היה המקור היחיד של אור וחום בתוך משפחתינו" - סיים הלה בהתרגשות.

הוא היה אוהב שלום ורודף שלום. אף אחד לא יכול לזכור אותו כועס או מעוצבן. סבלנותו בהתנהלותו עם אנשים קשים גרמה להם להתעייף מווכחנותם, ולא לו לאבד את סבלנותו.

היה לו גם הכושר לעזור לזולת במצבים של קשרים מסובכים.

זמן קצר לפני פטירתו של מרה"י הגרא"י פינקל, הוא הטיל על ר׳ ביינוש לתווך בעסקת ירושה בעייתית. כמה אחים ירשו סכום כסף גדול וקרבות הירושה איימו לגרום סכסוך אדיר. התיווך לא צלח, כיון שכל אחד מהאחים דבק בעמדתו בעקשנות. בשעת לילה מאוחרת נקש ר׳ בינוש על דלת ביתו של אחד האחים. האיש המופתע פתח את הדלת ור׳ ביינוש שאל בחשאי אם יש עוד מישהו בבית.

כשווידא שאין איש נכנס והתיישב. הוא התחיל להסביר לאותו אח שהוא - ובאמת רק הוא - צודק, כשהוא מחזק את טיעוניו בהוכחות נוספות. היה גלוי לעין, שלאח הוקל. ״אבל אתה יודע, שלום הוא מצוה גדולה, וצריך להיות מוכן לשלם בשביל מצוה.

כמו שמשלמים בעד לולב ואתרוג ובעד מצות, כך צריך גם לשלם כסף שהורווח ביושר בשביל שלום. נא הקציב 20% כדי לקנות שלום".

האח הסכים. אחרי הכל הוא לא נגד קיום מצוות, כל עוד שהכסף שייך לפי הצדק לו. עוד שני אחים זכו לביקור באותו לילה, ועוד שניים בלילה שאחריו. מיותר להזכיר שהעניין הסתיים בכי טוב, כשכל צד מרגיש בגדלות מעשהו. שנים רבות אחר כך העיד אחד האחים שהאדם היחיד שהבין אותו היה ר׳ ביינוש.

(גליון ביהמ"ד)