הגאון רבי אפרים זלמן מרגליות זצ"ל בעל בית אפרים, מטה אפרים ועוד כ"ד אב תקפ"ח
הגאון רבי אפרים זלמן מרגליות נולד בבראדי שבפולניה בשנת תקכ"ב למשפחת רבנים מפורסמת. אחיו היה מגדולי אותו דור ומחבר 'שערי תשובה' על שו"ע או"ח.
בצעירותו כיהן תקופה קצרה ברבנות, אך לאחר שהתעשר התמסר ללימוד התורה וסירב לקבל על עצמו עוד עול רבנות.
היה גאון אדיר, גביר עצום פאר הדור, ופוסק גדול, שנשענו עליו כל גדולי ישראל בדבר הלכה למעשה.
הוא חיבר ספרים תורניים חשובים, ביניהם 'שערי אפרים' על הלכות קריאת התורה ו'מטה אפרים' על הלכות הימים הנוראים, 'יד אפרים' - הערות על מפרשי השו"ע, שו"ת 'בית אפרים' ועוד.
הגרא"ז נפטר ביום כ"ד מנ"א בשנת תקפ"ח.
הסיפור שסיפר מרן הגרי"ש בשיעורו
מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל כידוע אינו מרבה בסיפורים בשיעוריו, אולם באחד משיעוריו בבית המדרש 'תפארת בחורים' סיפר סיפור שיש בזה הרבה מוסר השכל.
מרן הגרי"ש אלישיב סיפר על רבי שלמה קלוגר שהתפטר מרבנותו בעיירה זאליפוט. רבי שלמה קלוגר פונה לחפש מקום אחר בו יוכל להרביץ תורה.
בתוך כך, הוא הגיע אל העיר ברוד, שם כיהן כאב"ד הגאון בעל ה'בית אפרים', רבי אפרים זלמן מרגליות.
כיון שבעיר זו לא היה באפשרותו להרביץ תורה באמצעות הרבנות, מחליט ר' שלמה קלוגר לחפש משרה אחרת, העיקר שיהא בכוחו להמשיך ולהפיץ את תורת השם, כלבבו.
והנה, לאחר בירור שעשה אצל אנשי העיר, מצא שבחיידר המקומי יש משרה פנויה של... מלמד - דרדקי והחליט לקחת אותה על שכמו. יישב גאון כביר שכמותו, וירביץ תורה לילדי ישראל. העיקר שלא תשתכח תורה.
בכך עוד לא תם הסיפור. בעיר ברוד, המשיך מרן הגרי"ש אלישיב לספר, היתה תקנה שכל יהודי שביקש להתקבל למשרת המלמדוּת, היה צריך לשאת לפני כן דרשה לפני הציבור בבית המדרש המקומי. והיה, אם מצאה הדרשה חן בעיני הקהל, זכה האיש במשרה, ואם לא - נאלץ היה לפנות את המקום לרעו הטוב ממנו.
בני הקהילה דרשו אפוא גם מהגר"ש קלוגר לשאת את דברותיו לפני העם. הגאון הסכים, אך דרש שגם ה'בית אפרים' יהיה נוכח בעת הדרשה.
והנה עולה 'המועמד למלמד' על בימת בית המדרש, ונושא דרשה מצויינת, כפי המתאים למי שעתיד להיות אחד מגאוני העם היהודי, והקהל אכן נהנה מאוד מהדברים.
ברם, כאשר עבר הגאון ליד כסאו של המרא דאתרא, רבי אפרים זלמן, הבחין שפניו זועפות קמעה, ושאל את פיו לאמר על מה נשתנו פניו.
השיב לו הרב, שאמנם הדרשה היתה טובה, אך מתוך הדברים וחשבון - הפלפול שעשה בפרשת 'שלח', פרשת המרגלים, עולה שלא היו שנים עשר מרגלים, אלא עשרים וארבעה, וזה נגד פשטות דברי התורה ודברי חז"ל, וכיוון ששינה מדעת התורה, זעפו פניו.
במקום תשובה, שואל רבי שלמה קלוגר את ה'בית אפרים', אם יש כאן בבית המדרש ירושלמי על מסכת סוטה. רבי אפרים זלמן השיב שמפני יוקרו ונדירותו של הירושלמי, אי אפשר להשיג את הספר.
רבי שלמה קלוגר המשיך לשאול האם אפשר להביא לו מסכת סוטה מש"ס בבלי, והפעם התשובה היתה חיובית.
יעיין נא מר בדף ל"ד ע"א, ויראה בעיניו שהביאו שם התוספות בד"ה 'טורטני', בשם הירושלמי, שדעת רבי עקיבא היא שהיו עשרים וארבעה מרגלים.
שמע ה'בית אפרים' את הדברים, ונזכר שאכן כך כותב התוספות.
נו, עכשיו נעצור רגע ונתבונן: מה היה עושה 'מנהיג' שאינו מנהיג, הנגוע בנגיעות מראשו ועד רגליו, שהיה רואה גאון שכזה המגיע לעירו, ומצליח להפליא בדרשתו את כל יושבי העיר, ועוד מזכיר לו דבר שהוא - עצמו לא זכר...
הרי אדם שלא ניחון במידות טובות, ומגמתו איננה להנחיל את הטוב לקהל עדתו, היה עושה כל טצדקי שבעולם על מנת להיפטר במהירות האפשרית מאדם שכזה, שעלול לרשת ממנו את הרבנות.
ומה עשה ה'בית אפרים', בישרותו הגדולה, לאחר שמהר"ש קלוגר הראה לו את התוספות? - המרא דאתרא בעיר ברוד, כך סיפר מרן הגרי"ש אלישיב, אמר למהר"ש שמעתה בוודאי לא יתמנה למלמד תינוקות, אלא למגיד מישרים של העיר! וכך היה.
לבד מהלקח המאלף שיש לנו ללמוד מענוותו המרובה של רבי אפרים זלמן מרגליות, שהעניק למהר"ש מינוי מכובד, נסיק מכאן עוד שני דברים. נתאר לעצמנו רב ואב"ד באחת הערים בארץ ישראל הנוטש את משרתו, והולך לחפש לו מקום אחר שבו יוכל להרביץ תורה; האם מצטיירת בדמיוננו, גם זה הרחוק ביותר, מציאות כזו שאותו רב יילך להתמנות כ... מלמד בחיידר?! הרי הדברים יישמעו כחוכא והיטלולא!
ורבי שלמה קלוגר, ידע שמשימתו העיקרית בחיים היא להרביץ תורה, ואם נאלץ להתפטר ממשרתו בעיירה זאליפוט, הוא הולך להיות מלמד דרדקי, ולא איכפת לו משום דבר אחר, רק להרביץ תורה.
ועוד יש לנו ללמוד ממעשה מופלא זה, עד כמה גדולה היתה ענוותו של רבי שלמה קלוגר, בכך שהיה מוכן לשאת דרשה בפני כל הקהל, למרות שהעילה לדרשה היתה כדי להביא לאישור מינויו כמלמד. כמה 'מנהיגים' היו מסוגלים לעשות זאת?... - הרי לנו דמותו של מנהיג.
