הגאון רבי אליהו דוד רבינוביץ תאומים זצוק"ל האדר"ת ג' אדר א' תרס"ה
הרב אליהו דוד רבינוביץ תאומים נולד עם אחיו התאום, הרב צבי יהודה, בחג השבועות תר"ג ,בעיירה פיקלין שבליטא” לאביו הגאון ר’ בנימין ולאמו הרבנית טויבא” שניהם מצאצאי "הלבוש".
בשנת תר"ח, בהיותו בן חמש שנים, נפטרה אמו, ואביו נאלץ לגדל את בניו לבדו. בהיותו בן תשע עברה המשפחה לעיר שילעל, שם כיהן אביו ברבנות.
בגיל שלוש עשרה עד חמש עשרה עמל עם אחיו-תאומו על החיבור "שבת אחים" על כללי הש"ס.
בגיל 16 עברה המשפחה לעיר ראגולה שבמרכז ליטא, שם כתב האדר"ת חידושים על הרמב"ם, המוזכרים בחידושיו שבכתב-יד על הירושלמי. בח"י באלול ה'תר"כ השתדך עם בתו של ר' אריה לייב חזן, תלמיד-חכם מפוניבז'.
בחול המועד סוכות ה'תרכ"א עקר מבית אביו אל בית חותנו. הוא למד בקלויז בפוניבז', והעיד על עצמו: "חזרתי על כל הש"ס במרוצה וזכרוני קלט בעה"י את הכל".
בחודש אדר חזר אל בית אביו, אשר בינתיים עבר לשמש כרב העיר ווילקומיר. בשנתיים הראשונות לנישואיו חלה במחלת עיניים שממנה התקשה להתרפא, והעיד על עצמו כי "שתי שנים רצופים שלא יכולתי ללמוד, וכמעט שלא למדתי מאומה".
בשנת ה'תרל"ג הוצעה לו כהונת רבנות העיירה פיקעלין, עיירת נערותו, אך הוא סירב, משום שחשש מהקפדתו של הרב המכהן אשר חלה בשיתוק. מספר פעמים נוספות הוצעו לו משרות רבנות ברוסיה ולא הסתייע הדבר.
בחורף ה'תרל"ד נולדה בתו אסתר פריידל. לאחר שתלמידו של הגה"צ רבי ישראל סלנטר, הגאון רבי הלל מליקובסקי, עזב את רבנות פוניבז' בתום חמש שנות כהונה, התמנה האדר"ת בגיל עשרים ותשע כרבה של העיר פוניבז'. בתקופת כהונתו שם הרבה לדאוג לצורכי הנזקקים ונסע בעצמו כדי
לאסוף תרומות עבורם. כאשר הוזמן לכהן ברבנות העיר ורשה, ויתר על ההצעה מאחר שהיה צריך לפרוע את חובותיו לאנשים שלווה מהם כדי לפרנס את עניי העיר. משכורתו הרבנית הייתה מצומצמת ומשפחתו חיה בתנאים קשים. בראשית שנת ה'תרמ"ג שוב הוצעה לו, משרת רבנות ווילקומיר, עיירת רבנות אביו האחרונה. הוא שעה להפצרות בני פוניבז' שהציעו להכפיל כמעט את משכורתו, ונשאר בקהל עדתו.
לאחר 18 שנות רבנות בפוניבז', נעתר האדר"ת בל"ג בעומר ה'תרנ"ג לתושבי מיר לקבל את רבנות עיירתם. בשנת תרמ"ד התחתנה בתו, אלטה בת-שבע, עם הרב אברהם יצחק הכהן קוק. היא נפטרה כעבור כמה שנים והרב קוק נשא תחתיה את רייזא רבקה, בת אחיו של האדר"ת, הרב צבי יהודה רבינוביץ' תאומים. לאחר ששימש שבע שנים כרב במיר נקרא על ידי הרב שמואל סלנט, שהיה כבר מבוגר מאוד וראייתו נחלשה, לשמש כעוזרו ברבנות ירושלים, על מנת שימלא את מקומו לאחר פטירתו. האדר"ת עלה לארץ בשנת תרס"א, אולם נפטר כעבור ארבע שנים, עוד בחייו של הרב סלנט, בג' באדר א' תרס"ה.
ביוזמת האדר"ת הוקם עירוב בין העיר העתיקה בירושלים לשכונות החדשות מחוץ לחומה, והוא אף מימן מכיסו האישי בסתר את הוצאות הקמת העירוב.
הנצי"ב בירך עליו 'שהחיינו' בשם ומלכות
"ליל ו' עש"ק וירא עזבתי ביאליסטאק ונסעתי לווארשא, בשמעי כי הגאון נצי"ב זצ"ל דר בווארשא, והוא אוהבי וידידי באה"ר מאוד, אף כי לא ראיתיו מימי. בבואי בבוקר יום ו' אחר נסיעת כל הלילה, התפללתי לעצמי ואוכל פת שחרית, הפצרתי בחותני לקבל פני הגאון הצדיק ז"ל ומצאנו הרופא רוטענבערג אצלו עם ר"ש קאסאווסקי נ"י... נגש אליו רש"ק הנזכר ויאמר לו, כי אני חתן ר' ליב חזן. אז נזכר מי אני, ואמר בקול רם: אם כן הוא הרב מפאניוועז, אם כן הוא הרב ר' אלי' דוד. והשיבוהו: כן הדבר. ויקם בחפזה וברעדה מלא קומתו, ויברך בקול רם בשם ומלכות ברכת 'שהחיינו'. ועמד על רגליו ואני לא ישבתי בלא רשותו, ואז הוכיחה אותו אשתו הרבנית תחי': למה לעמוד על רגליו, והוא כבד לו מפני חוליו ל"ע. השיבה בקפידא מעט: הלא תראה כי הוא עומד, ואיך אשב אנכי. בקשתיו רשות לישב, וישבנו כולנו. כל השומעים יצא לבם כמה בערה בלבו אהבת התורה ולומדיה לברך עלי שהחיינו בשם ומלכות... בכל משך שבתי בווארשא, כשבועיים, לא מנעתי מלבקרו בכל יום, והייתי מענגו בדברותי. העירותיו כמה דברים בביאורו על התורה שהיה מגיהו או להדפיסו מחדש. הראני כל בית נכאת כתבי קדשו על הספרי ועל הש"ס ותשובותיו".
