הגאון רבי אהרן דוד דייטש זצ"ל אברק"ק יארמוט בעל "גורן דוד" כ"ג ניסן תרל"ח
הגאון רבי אהרן דוד דייטש נולד ברוידניטץ (פיהם) בשנת תקע"ג בערך, לאביו הגאון רבי אברהם אהרן זצ"ל, (ונקרא שמו דוד ובשנת תרכ"ב נתוסף לו השם אהרן מחמת חולי).
למד תורה בצעירותו מפי זקינו הגאון רבי יוסף דייטש אב"ד נ"ש מגזע מהר"ל מפראג.
בשנת תקפ"ז בהיותו כבן י"ד שנה גלה לק"ק פראג ללמוד תורה בישיבת הגאון רבי ליב גלוגא זצ"ל, שם היה עד שנת תק"ץ.
לאחמ"כ נסע ללמוד בישיבת הגאון בעל "חתם סופר" זצ"ל בפרעשבורג. מרנא הגאון החתם סופר חיבבו מאוד על אף גילו הצעיר שהיה כבן י"ז שנה עד שאמר עליו שכשעומד להתפלל הוא סומך על זכותו של רבי דוד מפראג, והוא מזומן לחיי העולם הבא. היה מפורסם בגודל קדושתו שהרבה בתעניות וסיגופים.
בשנת ת"ר עבר לק"ק אירשא שם נשא בת רבי נתן אליהו עהרמן ז"ל ומשם העתיק לק"ק פעסט ללמד שיעורי תורה לתלמידים, ואחר שנה חזר לפרעשבורג, שם נשא בזו"ש בת הגאון רבי מענדל כ"ץ זצ"ל.
בשנת תר"ו נתקבל לרב בק"ק שעבעש והגליל, ובשנת תרי"א נתקבל לאב"ד ביארמוט וישב שם כ"ז שנים עד סוף ימיו.
היה ראש וראשון לכל דבר שבקדושה ועמד כראש הלוחמים נגד מהרסי הדת, וכל חכמי ישראל ובפרט הקדושים דק"ק צאנז וליסקא הסכימו למעשיו ותמכו בידו.
נלב"ע כ"ג ניסן תרל"ח, ומנו"כ ביארמוט.
'וראיתם אותו, וזכרתם'
סיפר הגאון רבי יוסף ישראל דייטש ז"ל אבד"ק באלאשא יארמוט, סיפור שאירע אצל אביו רבי אהרן דוד דייטש זצ"ל אב"ד שעביש ויארמוט.
פעם נסע רבי אהרן דוד בספינה, וציציותיו היו מגולות, עד שהן נגררו אל מתחת למעילו הארוך ונראו לעין כל. ניגש אליו אחד מנוסעי הספינה ואמר לו, כבוד הרב, אולי יכסה הרב את ציציותיו, שהרי לא נאה הדבר כי הציציות יהיו נגררות כל כך אל מתחת למעיל.
נענה לו רבי אהרן דוד, ולמה זה אכסה אותם, הרי בתורה נאמר וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה', חפץ אני לזכור את כל מצוות השי"ת, ולכן בדווקא אני הולך עם הציציות שלי כשהן מגולות. תאמר לי, המשיך הרב ואמר לו, להבדיל אלף אלפי הבדלות, האם הכומר מתבייש לצאת לרחוב כשאותותיו הטמאים תלויות לו בשרשראות בגלוי על מעילו, ולמה אם כן אבוש אני לצאת בגלוי עם האותות שלי כשהן מגולות.
השיבו האיש, מה הדמיון, הלוא האותות של הכומר עשויות מזהב, והן נאות, ולכן הוא הולך עמהן כשהן מגולות. נענה לו שוב הרב ואמר לו בפנים שוחקות, הן יודע אתה כי כל הדברים שהאנשים משתמשים בהם נחלקים לשלושה מינים, מן הדומם או מהצומח או מהחי. ולא עוד, הן גם יודע אתה, כי הזהב הוא מהמין התחתון והפשוט ביותר, מהדומם.
ובכן, באם לכומר אין הדבר נחשב לפחיתות כבוד, ואינו מתבייש לשאת בגלוי ולהתקשט באותות כאלו אשר עשויים מהסוג הפחוּת ביותר, כיצד יעלה על דעתך כי אנכי, כיהודי ירא שמים, אצניע את הקישוטים שלי אשר עשויים מהסוג החשוב ביותר, מהחי, (שכן הצמר עשוי מהחי). ולכן בדווקא אני נושא את הקישוטים שלי בריש גלי.
('אוצר הסיפורים' י"ח)
המכתב הנפלא ששלח אליו ה'דברי חיים'
ידוע מכתב הרה"ק מצאנז שכתב אליו בשנת תרכ"ב אודות החסידים בראש תשובתו אליו אודות תרנגולי הודו (שו"ת דברי חיים יורה דעה חלק ב סימן מז):
...זה חיינו לעסוק כל היום בגופי תורה והלכות ופלפול ולהשיב לשואלי דבר, ואין אנו עוסקים בחכמת הקבלה מתורה הקדושה רק בשעה שבני אדם על מטתם ואנחנו מנדדים שינה אבל עיקר עסקינו בש"ס ופוסקים, לא כאשר הוציאו איזה בני בליעל ממדינתכם שם שבמדינתינו אין לומדין פשטי התורה ח"ו, והוא מחמת שבהפקירא ניחא להו, וכאשר מוכיחין אותם בבואם למדינתינו למה המה בלא דעת בלא יראה, ואומרים שכנגד זה המה בעלי תורה, ובאמת אפילו ריח תורה אין בהם, והבל פלפולם בשטותים והבלים, כאשר שמעתי מהם ואינם יודעים מאומה רק בגסות רוחם הערימו לדבר עתק על יראי ה' ובפרט על חסידים, לומר שאינם בעלי פלפול ועוסקי תורה והבל יפצה פיהם, שעוסקים בתורה יומם ולילה בגופי ופשטי הלכות בש"ס ושולחן ערוך וספרי מוסר.
האמת שאין מנהג במדינות פולין לפלפל ולחדש חידושים זולת גדול הדור או צורבא מרבנן הראוי להיות גדול ויתר הלומדים עוסקים בתורה ש"ס ופוסקים להבין היטב ומייגעים על חי' מהרש"א ז"ל או מג"א להבין כראוי ולא עלתה על לבם לחדש כי יודעים ומכירים ערך עצמם שאין בכחם לחדש דבר אמת ונכון לא כן במדינות אחרות מפלפלים בהבלים וכל מי שיודע רק מימרא בש"ס תיכף אומר חידושים.
וגם ישיבות אין מצוי במדינתינו מכמה טעמים נכונים כאשר שמעתי ממו"ח ז"ל מלייפניק הטעם לזה אבל יושבים חבורות חבורות בבהמ"ד ועוסקים בתורה בגפ"ת כל זה ראיתי להודיע לכ"ת מחמת ששמעתי מבני בליעל מאונגרין שמוציאים דיבה על מדינות פולין שאין עוסקים בפשטי התורה ובפרט החסידים לכן באהבתי אליו הודעתיו שלא יאמין לשפתי שוא כי לחסידים חביבים פשטי התורה עד למאוד בפרט מי שזכהו ה' בחכמת האמת יודע מעלות פשטי התורה ושכל דברי הש"ס בנוי על סודות התורה כידוע ליודעי ח"ן...
ומסיים מכתבו: "והי' שלום וברכה כנפש אהובו מאד צמוד בחבלי עבותות אהבה דורש שלום תורתו בלב ונפש חפיצה".
