הגאון חכם מסעוד ריוח זצ"ל י' אדר תשל"ט
נולד לאביו יעיש בשנת תרס"ח, בכפר אסכורא, הסמוך לעיר מרקש שבמרוקו.
בשנת תרע"ח עם היווסדה של ישיבת 'אור התורה' במרוקו, חכם מסעוד ריוח הגיע לישיבה, והחל ללמוד בה. בהגיעו לגיל מצוות עבר ללמוד בישיבת 'עץ חיים' בראשות חכם מנחם כהן.
בשנת תרפ"ה, בהיותו בן שבע עשרה חכם מסעוד ריוח הוסמך לרבנות על ידי רבו חכם מנחם כהן.
חכם מסעוד ריוח חזר לכפר אסכורא, ושם נשא לאישה את בתו של רב המקום חכם יוסף דהאן.
לימים חכם מסעוד ריוח עבר להתגורר בעיר הבירה רבאט, שם הקים תלמוד תורה וישיבה קטנה. חכם מסעוד ייסד שיעורי תורה גם לילדי הקהילה שלמדו בבתי הספר הלא יהודים. וועד הקהילה ראה ברכה בפעילותו, וסייע לו בבניית בניין מפואר ורחב ידיים.
בנוסף לפעילותו החינוכית, חכם מסעוד ריוח נבחר על ידי חכם רפאל אלנקוה וחכם יהושע בירדוגו לשמש בקודש כראש השוחטים, וכרב האחראי בבית הדין שבעיר על ענייני הקידושין והגיטין.
חכם מסעוד ריוח ביקר בארץ ישראל מספר פעמים. באחד מביקוריו בשנת תשי"ז יצר קשר עם חברת רסקו לשם רכישת קרקע והקמת מושב בסמוך לרמלה. באותה שנה מרוקו קיבלה את עצמאותה, חכם מסעוד ריוח נחשד בקשרים עם מדינת היהודים. בחסדי ה', אחד מתלמידיו של חכם מסעוד, ששירת במשטרה המקומית, הודיע לו מראש על חיפושים, שיעשו בביתו, ובכך סייע לו להינצל מהחשדות שהופנו כלפיו.
בשנת תשכ"ב חכם מסעוד ריוח עלה לארץ ישראל. בתחילה ישב בעיר לוד, בה כיהן חבר נפשו חכם יצחק אבוחצירא כרב ראשי.
בשנת תשכ"ה הוזמן חכם מסעוד ריוח לשמש כרב הישוב שלומי, תפקיד בו שימש עד יום פטירתו. בשלומי ייסד יחד עם חכם דוד דנינו ישיבה וכולל, שם גם לימד.
חכם מסעוד ריוח נתבקש לישיבה של מעלה ביום י' לחודש אדר, שנת תשל"ט, ונטמן בעיר בני ברק. לאחר פטירתו הוציא נכדו ספר 'זיכרון אשר', ובו מאמרים ודרשות מפי חכם מסעוד ריוח.
עצה להיות בטוח בסליחה וחנינה בר"ה ויו"כ
כדי שהאדם יוכל להיות בטוח בסליחה וחנינה בראש השנה ויום הכיפורים, מה יעשה? –
יאחד וידבק עצמו בציבור, עם העם כולו, כי באחדות הוא זוכה לחנינה הכללית בזכייה של י"ג מידות האמורות בתורה. וכמו שאמר הושע: 'חבור עצבים אפרים הנח לו' – פירוש: כשישראל היו מחוברים יחד מחל להם הקב"ה על הכל.
וזהו שמצינו בגמרא יומא: שמקדש ראשון חרב מפני ג' דברים שהיו בו: עבודה זרה, גילוי עריות, ושפיכות דמים. והמקדש השני שהיו עוסקים בתורה ובמצוות ובגמילות חסדים, מפני מה חרב? - מפני שהיתה בו שנאת חינם. ראשונים שנתגלה עוונם נתגלה קיצם, אחרונים שלא נתגלה עוונם לא נתגלה קיצם - כלומר עבירות שהיו במקדש הראשון הכל ראו אותם והכל ידעו והכירו מפני מה נענשו. אבל המקדש השני שהיתה בו שנאת חינם, והוא דבר שבלב ולא נתגלה אלא ליודעי תעלומות, ובוחן ליבות וכליות, לפיכך מידה כנגד מידה לא נתגלה קיצם.
לכן התרופה לזה היא התקרבות הלבבות, להיות כולם באחדות אחת, ואף כאשר צריך לקיים מצוות 'הוכח תוכיח', יעשה זאת לא מתוך שנאה, אלא 'טובה תוכחת מגולה מאהבה מסותרת'.
